ניתוח היצירה

האירוע הדרמטי בחייה עם בעלה הוא הולדת ביתה. לידת הבת הוא אירוע חריג ומשמח שמעורר ציפיות לשינוי חיובי בחייה. לראשונה בסיפור אפשר לראות שלווה ואושר בפנייה. הדבר בא לידי ביטוי בשירים ששרה על עריסת התינוקות כששני ילדי בעלה יושבים לידה ושותפים לאושרה. הדממה שעד כה סימלה את המוות מפנה מקום לשירה שמסמלת כוח חיים ושמחה. אך הגורל האכזר קוטע אושר רגעי זה. המחלה, שמובילה למוות מגיעה גם אל סף ביתה לאורך כל הסיפור, מלבד כמה רגעי האושר המועטים עם הולדת ביתה, מובלטת בדידותה של חנה מכל הבחינות - אין לה תקשורת עם הזולת, הבית החדש זר לה, היא מנותקת ממקום ישוב, הדממה ממלאה את חייה, הבעל המנוכר מסתפק בנהימה במקום לשוחח ולתקשר, גם עם שני ילדיו התקשורת לקויה, והם כאילמים. זעקתה בסיום השוברת את הדממה היא זעקת הכאב בצל המוות. אומנם, הסוף הוא "סוף סגור", ה"-חידה" נפתרת, אך לצד גילוי האמת המלאה – חייה של חנה יימשכו תחת מועקת הבדידות והמוות הנוכח בכל, אולי אפילו ביתר שאת. ויחד עם זאת לגילוי האמת יש ערך מוסרי, האמת נותנת כוח, חנה הצליחה לחשוף את השקר.