ניתוח היצירה

מוטיב הדממה והקול:  

הדממה היא גם רמז מטרים לנושא המוות ומדגישה גם לצידה את מוטיב הדפיקות. 

לדוגמה:   

• בדרכה לבית בעלה חנה שמה לב לדממה ברובע היהודי ובשוק וברקע לדפיקות המדודות של השומר. 
• בבית בעלה שומעת בלילה את הדפיקות על החלון ואת הקריאות "רבי ישראל", היא עומדת חיוורת ודוממת ותמהה על פשר העניין. 
• כשיורד השלג הראשון העיוורת שוב מקשיבה לדממה והדממה היא כה רבה עד שהיא שומעת את קול צווחת העורב. 
• כאשר התינוקת מתה נאמר "דממה ונשימת הילדה לא תשמע".  
• הדממה מדגישה את בדידותה של חנה. אין שום אדם שעמו תוכל לחלוק את מצוקתה. היא נזרקת אל סביבה זרה ולא מוכרת. 

מוטיב הדפיקות: 

הדפיקות ממחישות את המתח המרכזי של הסיפור ואת מצוקת חנה העיוורת. קול הדפיקות מופיע במהלך כל העלילה, חוץ מאשר בתקופה של הולדת הבת. תקופה זו מאפיינת את קרן האור בחייה, כשהיא שרה גם שני הילדים סמוכים אליה וחנה שמה ידה עליהם; מה שמדגיש את הצד האימהי בדמותה. 

לדוגמה:  

• על פי דפיקות מטהו של בעלה על האדמה הקשה של החצר היא מבינה בבירור שהוא זקן ושאינו בן שלושים.  
• לפי הדפיקות שהשמיע השומר היא מזהה את המקום שבו היא מצויה.  
• נשמע גם, יחד עם חנה, את קול דפיקות נטפי המים, את דפיקות מטה בעלה, את דפיקות הלמות ליבה.