דמותו של ר' ישראל

זו דמות די "שטוחה" במובן זה שאין בה מורכבות, היא אינה מתפתחת, אין חשיפה של עולמה הפנימי והוא ניגוד גמור לדמותה של חנה. 

כל מה שידוע לקורא הם גילוייה של חנה אודות מראהו החיצוני והתנהלותו הלא מפוענחת עד הסוף כפי שהיא קולטת אותה בחושיה המחודדים, המישוש והשמיעה. דמותו מתקשרת למוטיב הדממה ולמוטיב המוות. הוא ממעט מאוד לדבר וכשהוא מדבר נהימה יוצאת מגרונו כלפי אשתו. גם עם בניו הוא לא מדבר ומשום כך הם כבדי פה. בלילה נשמעות נחירותיו וכשחנה יושבת מיוסרת ליד עריסת התינוקת ומקשיבה לנשימתה הוא ממשיך בנחירותיו שמעידות על ניתוק מסבלה של אשתו ומדאגה לביתו (גם מות ילדים ממחלות הוא חלק מעיסוקו היומיומי, השגרתי).


השקט ואי הנחת מגיעים לשיאם כשחנה השקועה בחרדה לגורל ילדתם, התינוקת החולה, ומגלה שבעלה כלל אינו מתרגש מהעניין. כדמות משנית ר' ישראל מאיר את דמותה של חנה בתקבולת ניגודית וגם מיגדרית - ישראל עיוור נפשית, אטום לסבלה של חנה. הוא עסוק במוות לפרנסתו, ואפשר לומר שתפקידו מסתכם בכך שהוא היה הקברן של כולם: גם של ילדתו התינוקת באופן פיזי וה-"קברן" של אשתו ובניו באופן סמלי.  


ר' ישראל כמעט חסר חיים, לא מתפקד כאב וכבעל ואפשר לומר שתפקידו מסתכם בכך שהוא היה הקברן של כולם: של ביתו באופן פיזי וה-"קברן" של אשתו ובניו באופן סמלי. 


במערכת היחסים ביניהם מגיע רגע של התפרצות, המרירות, השקט ואי הנחת מגיעים לשיאם כשחנה השקועה בחרדה לגורל התינוקת החולה מגלה שבעלה כלל אינו מתרגש מהעניין, ואז נאמר: "מיום ליום רחש ליבה שנאה לבעלה...ופעם קרה מקרה, כי לא יכלה העיוורת לשאת את חרונה ותסתער על בעלה בצעקות וביללה: - רוצח, הן עיניים לך, הגד לי מה היה לילדה?" וההמשך: "בנהימה נמלט האיש מידי העיוורת". זהו אחד הקטעים הדרמטיים ביותר בתיאור מערכת היחסים בין בני הזוג, ובסצינה זו חנה היא המתפרצת, התובעת, העומדת על שלה. אטימותו של ר' ישראל עשויה להסתבר לאור עיסוקו הממושך כקברן, מה שהקהה את רגישותו, ואולי אף הוא ראוי לרחמינו?

כדמות משנית ר' ישראל מאיר את דמותה של חנה בתקבולת ניגודית וגם מיגדרית (אשה/גבר-בעל), מה שמבליט את אומללותה של חנה ומאיר את תכונותיה על דרך הניגוד. ישראל עיוור נפשית, אטום לסבלה של חנה. בליל הכלולות הוא לא מגלה שום גילויי חיבה כלפיה. בתגובה לשאיפתה לדעת הוא גוער בה: "אין לך צורך לדעת, שבי בבית, ודי!" האין זאת אמירה שגורמת לקורא לעבור מהעלילה המצומצמת להכללה לגבי מצב האישה המקופחת, המודרת ונדחקת לגבולות הצרים של הבית, המנועה מלרכוש ידע, בעולם הפטריארכלי?