ניתוח היצירה

סיום הסיפור הוא פתוח וגם סגור. 

הוא "סגור" מכיוון שבמובן מסוים הבעיה שעמדה במרכז הסיפור נפתרה, ה-סיבוך זוכה ל-התרה, לפתרון. הסיבוך - יונה לא מצא עם מי לדבר. ההתרה - יונה מצליח סופסוף לפרוק את יגונו, להשתחרר מהמועקה, לאחר סידרת מפגשים כושלים. המפגש עם הסוסה מקביל בתקבולת ניגודית לשאר המפגשים. לכאורה סוג של "סוף טוב", יחסית.

אולם הסוף גם "פתוח" במובן זה שאין בו פתרון אמיתי לבעיה שהסיפור מעלה. לא הושגה התקשורת הנכספת עם הזולת. 

יש לסיום אפילו מימד אירוני, לפחות בעיני הקורא (וכנראה גם הסופר): הבהמה, בעל החיים, יותר אנושית מבני האדם, וזאת מסקנה עגומה ועצובה מאוד.