באקספוזיציה מתוארת אווירה מסתורית סביב מקום ההתרחשות בבית בודד ביער, שאין לדעת היכן הוא, ואין לדעת באיזה זמן מן הזמנים הוא עמד ביער. הסערה הקשה, והרמזים הפזורים על פני הסיפור מאותתים לקורא שלפניו סיפור אימה, עם יסודות פנטסטיים.

סיפורה של הלני הערפדית, ויוסף הרוכל, הוא לא רק סיפור אימה, הוא גם אלגוריה (מטאפורה, משל) מצמררת שכתב עגנון על  העם היהודי, יחסיו עם הגויים בתקופות שונות בהיסטוריה, וקיומו הבעייתי בגלות, קיום בצל הסכנה.

את הסיפור "האדונית והרוכל" פירסם עגנון לראשונה בשנת תש"ג (1943) בקובץ ספרותי שנקרא "בסער" אשר נועד למתנדבים העבריים שלחמו בשורות הצבא הבריטי כדי לחזקו במערכות מלחמת העולם השנייה. בפתח הקובץ הספרותי מופיעה גם קריאה של הסופרים העבריים אל היישוב בארץ ישראל ו-"אל אחינו המעונים בגולה" והיא מכילה דברי עידוד לנוכח זוועות המלחמה שבשנת 1943 כבר החלו להיוודע בקרב אנשי הישוב העברי.