אפשר כמובן לקרוא את הסיפור כ-"סיפור אימה", ומה שמכונה "סיפור גותי". בסיפור מצויים יסודות מוכרים של סיפור עם מסוג זה, כולל הרקע (יער, מקום מבודד), יסודות פנטסטיים, הלני כדמות ה-"מכשפה" המפתה, האישה השטנית, דמות שמוכרת לנו מסיפורי עם וסיפורי אימה. הסיפור מזכיר לנו, למשל, את סיפור העם על הנזל וגרטל. האדונית והרוכל הוא מעין "סיפור ערפדים" שבא גם לומר משהו על יחסי גבר ואשה. אולם ניתן גם לפרש את הסיפור כאלגוריה, מעין משל שהנמשל שלו מתקשר למצבם של יהודי אירופה ויחסיהם ההדדיים עם הגויים, כולל הביקורת הסמויה כלפי היהודים שמתפתים לחיי נוחות עד להתבוללות (בעיקר במערב אירופה), מתרחקים מהיהדות וממורשתם הדתית, עד לנישואי תערובת, מתעלמים מסימני האזהרה, מהאנטישמיות, במקום לחפש להם מקום בטוח שבו יוכלו לשמור על זהותם היהודית (מדינה משלהם). 

האשליה שניתן לחיות בקרב הגויים, ביחסי קרבה, כשווי זכויות באופן שבו כל צד מרוויח מקרבה זאת – עתידה להתנפץ. הביקורת מתחדדת מאוד בסיום הסיפור: במקום ללמוד לקח, הרוכל ממשיך לחזר על הפתחים, חשוף לסכנות חדשות שיאיימו על עצם קיומו.