ניתוח היצירה

סיפורו הקצר של ש"י עגנון מתאר את סיפורן של שתי דמויות: יוסף - רוכל יהודי המסתובב בדרכים, ואדונית-ערפדית נוצרייה בשם הלני המתגוררת לבדה ביער וניזונה כנראה מדם בעליה הקודמים. 

תחילתו של הסיפור עם הדמות המרכזית - יוסף, רוכל המחפש קונים שיקנו את מוצריו. ביער הוא מתהלך עם תיק גב גדול הנקרא "קופה" וכך מוצא את עצמו בביתה של אדונית נוצריה שקונה ממנו סכין ציידים. הלני האדונית רוכשת את הסכין אבל לא מאפשרת לו להישאר ללון אצלה. כשיורדת החשכה, יוסף מאבד את דרכו ומוצא עצמו בלב סערה. הוא רואה בית בלב היער וניגש אליו, ומגלה כי חזר לביתה של האדונית. היא מאפשרת לו להישאר ללילה וכשמגיע הבוקר היא מרשה לו להישאר במחסן בתמורה לתיקונים שיעשה. הימים עוברים, והוא נשאר בביתה של האדונית בתמורה לעבודות בית שמבצע, עד שמגיע למצב שבו הוא עובר לגור עם הלני כבן הזוג שלה ולן בחדרה. הוא עושה שינויים רבים בחייו: מפסיק לעבוד, ישן במיטה של הגויה ונוהג מנהגי גויים. 

בשלב מסוים, מבין יוסף כי הלני לא אוכלת בסביבתו וכשהיא נשאלת לכך, היא צוחקת ואומרת שהיא אוכלת בשר אדם ובסוף תאכל גם אותו. בהמשך היא מתארת את בעליה הקודמים שנאכלו על ידיה. אחרי שחולם חלום רע, שבו הוא נאכל על ידי האדונית, יוסף מבין שהוא חייב לצאת מהבית אבל הוא חלש ולא מצליח לעשות זאת. הוא חלש אופי. לילה אחד הוא מרגיש צורך לקרוא קריאת שמע אבל לא עושה זאת ליד הלני אלא יוצא ליער. 

כשחוזר, הוא מוצא את האדונית על הרצפה, מלאה דם, כשהיא מחזיקה את הסכין שמכר לה בעבר. המיטה שלו מלאת חורים והוא מבין שבאותו יום האדונית באה לחדרו על מנת לאכול אותו, וכשלא היה ומתוך רעב, היא פצעה את עצמה. הוא חומל עליה ומנסה לעזור לה אבל היא בתמורה תופסת את צווארו כדי לנשוך אותו אך לא מצליחה כי דמו היה קר כקרח. הוא מטפל בה ולבסוף היא מתה מפצעיה. בניסיונו לקבור אותה הוא מבין שהאדמה קפואה ומחליט להניח את גופתה בארון על הגג, בשלג, אבל עופות דורסים מגיעים ואוכלים את בשרה. הסיפור מסתיים בכך שיוסף אוסף את חפציו וממשיך בדרכו ובעבודתו כמוכר.