חלום בדמי כבוד - ניתוח היצירה

מהו "חלום בדמי כבוד"? בתמונת הסיום של הסיפור, ניגשת אמאוייש לחלון: ואומרת: "בטיבבו, הגשמנו חלום", (שימו לב שהפעם היא נוקבת בשמו בלי תוארי הכבוד) והכהן נאנח אנחה כבדה ואמר: "הגשמנו חלום בדמי כבוד".

המילה "דמי" היא צורת הנסמך של המילה "דמים" (כספים) מחיר, לרוב בסמיכות, כמו 'דמי נסיעה', 'דמי כיס', 'דמי חנוכה'' ועוד. והכוונה, הגשמת החלום היא במחיר אובדן הכבוד. המילה בהקשרה הכספי/חומרי מרמזת גם לשינוי הערכי העולה מן הסיפור - את מקום הרוח, החלום, החזון, הערכים המסורתיים של כבוד וציות למנהיגים, זקני העדה, יתפסו החומרי והגשמי. בתמורה לכסף שיקבלו העולים, הם יידרשו לעבור חינוך מחדש, לשכוח את אורחות חייהם הישנים. המשמעות השנייה העולה מן המילה נקשרת למילה "דם". בני העדה הם מבקשי שלום, הכוהן בטיבבו מכונה "המפייס הגדול", בעוברו בכפרים דרש ממי שידיהם מגואלות בדם ללחוץ ידיים ולהתפייס.

הדמים מצביעים גם על הפער בין החלום האוטופי (הגיעו, כביכול, ל"ירושלים של זהב") לבין המציאות המדממת. עניין זה מוצג בכל עוצמתו עם הנחיתה כאשר העולים מבקשים לנשק את עפרה של ארץ ישראל, אבל האדמה מכוסה בזפת. הכוהן בטיבבו יפרש את הדם במצחו כאות ברית בינו ובין האל אבל אמאוייש, חושבת על אדמה שמקיזה דם, בעוד ש-"מאז הייתי ילדה קטנה האמנתי, בירושלים לא נשפך דם ולא מתים". וגם כאן נרמז הפער בין החזון האוטופי לבין המציאות של ארץ אוכלת יושביה, שנשפך בה דם.

אולי נרמזת גם המילה "דממה" - דומיה ושתיקה, נדרש מבני העדה לאבד את קולם הייחודי, להשתיק את החלום ולמחוק את שמם, תואריהם וזהותם. מוטיב הדמים, על מגוון משמעויותיו מסמן, אם כך, את האכזבה הגדולה והמשמעותית ביותר. משפט הסיום של הסיפור הוא:

"היקיצה היא קץ החלום. אף שבמעבר מחלום להכרה מאכלת חלודה אוכלת חבלי לידה רגישים וכואבים מכל, טובה שבעתיים התפכחות מאשליה מאשר חלום אוטופי".

האם הדברים האחרונים הם דבריה של אמאוייש? האם הם משקפים גם את קולו של המחבר, "הסופר המובלע", ושל איוב בטיבבו עצמו שבמהלך כל המסע הזה אומר דברים מפייסים? הגיעה העת להתפכחות מאשליה, קץ החלום, פיוס כואב עם המציאות.