ניתוח היצירה

בין המערכה הראשונה לשנייה המקהלה שרה על יופייה של תבי, על המלחמה שהסתיימה ועל תקווה לשלטון טוב כמו בימי אדיפוס. 

בתחילת המערכה השומר מופיע ואנטיגונה בידיו, היא מודה באשמה ומנמקת את מעשיה: חוק האלים לקבור את המת חזק מחוק המלך.

 קריאון, מעניש את אנטיגונה, לא לפני שהוא נותן לה הזדמנות להגיד שהיא לא עשתה את המעשה (כיוון שהיא בת משפחה). אנטיגונה, מתגרה בקריאון ואומרת לו שהיא תשמח לקבל את העונש, היא אפילו מעמידה קונפליקט נוסף, בין קריאון לבינה, שהוא קונפליקט בין גבר לאישה \ קונפליקט בין נתין (העם) למלך ומערערת את שלטונו וגבריותו של קריאון.

 קריאון שהוא גיבור טרגי ובעל תכונות קיצוניות (כמו גיבור טרגי), ובעל גאווה (היבריס), מחליט שהוא לא יהרוג את אנטיגונה כדי שלא יאשימו אותו במותה, ומצווה לשלוח אותה למותה במערה שתמות מתוך רעב. הוא אומר לה: אמונתך באלים תציל אותך (האלים האלה שאת מאמינה בהם- שהם יצילו אותך). איסמנה ששומעת את העונש מזדעזעת ומצטרפת לאנטיגונה במאבק, ומזהירה את קריאון שאם הוא ינקום באנטיגונה, בנו היימון יחבל בנפשו, כי הוא אוהב את אנטיגונה. אולם, קריאון לא מקשיב לה ואוסר את שתי האחיות.