ניתוח היצירה

פותחת בשיחה בין שתי האחיות, אנטיגונה אינה יכולה לשאת את הצער והבושה על גורל פוליניקס, שלא יבוא לקבורה ומבקשת עזרה מאחותה. איסמנה מתנגדת בהיגיון להמרות את פי המלך.

 באמצעות שיחה זו מבין הצופה \ הקורא, את הקווים העיקריים של העלילה ואת הקונפליקט הראשון. לאחר הדיאלוג בין האחיות שבו אנטיגונה קוראת לאחותה "לב שפן" (פחדנית), ומחליטה לקבור לבד את אחיה, מופיע קריאון, בחלק הדרמטי. וקריאון סבור שהשפילו אותו בכך שקברו את פוליניקס בניגוד להוראתו. כי לדבריו, הוא מעניש עונש חינוכי את מי שיצא נגד העיר, שרצה לשרוף את מקדשי האלים והוא חושב שהעונש יעלה את ערכה של תבי. המניע האישי של קריאון עדיין לא נחשף אך קריאון כמו כל מלך חדש מנסה לבסס את מעמדו ואת שלטונו ולכן הוא מודיע על חוק תקף וחזק – לא לקבור את הבוגדים בעיר ואת המנסים להרוס את מקדש האלים.

והנה נכנס אחד השומרים, השומר על גופתו של פוליניקס ומספר שמישהו קבר את הגופה. קריאון סבור שמאחורי העניין נמצא ארגון ציבורי שמקבל שוחד.

השומר במחזה הוא הרפיה קומית (הרפיה קומית, בכל טרגדיה יש קטע של הורדת המתח ע"י טיפה קומדיה-  כך בכל קומדיה יש טיפה טרגדיה ובכל טרגדיה יש טיפה קומדיה). זה משעשע שהשומר, שהוא האדם הפשוט בחברה, בא למלך ומציב לו תנאים (בגלל שאלו חדשות רעות, הוא לא באמת רצה לבוא לדווח למלך ולא עושה זאת ברצון).