ניתוח היצירה

1.      מעידה על המקור הדתי-פולחני של הטרגדיה היוונית.

2.      תפקיד אסתטי - תיאטרלי  - המקהלה מבצעת קטעי מעבר ביצירה. היא מבצעת את האודות (שירי תהילה, לאלים בד"כ.) וקטעי מעבר בין הדיאלוגים והמונולוגים (במערכות).

המקהלה מעשירה את ההצגה מבחינה מוסיקלית וריתמית (שירה, מחול). בהשהייה, ברגעי שיא, היא עשוייה להגביר את המתח.
יש לה גם תפקיד טכני- מציגה מי הדמות שעולה לבמה לדוגמא: "הנה בא קריאון\מלכה החדש של הארץ.\נסיבות חדשות הולידו מלך חדש.\מה התוכנית שהוא מגלגל בראשו?". בציטוט יותר מתפקיד אחד, מלבד הצגת הדמות שעולה לבמה, היא מוסיפה פרטים ומהווה ייצוג לסקרנות הצופה.

3.       היא מעין "גיבור קולקטיבי", שלעיתים מעורב בעלילה כמו למשל זקני העם ב-"אנטיגונה" בפניהם נואם קריאון ובשלב מאוחר הם אלו שמאיצים בו לפעול כעצת הנביא טרסיאס.

4.      מציגה "רקע אחורי", מספקת מידע על אירועי העבר (אקספוזיציה). ב-"אנטיגונה", כבר בפתיחה, מלחמת האחים שנהרגו זה מידיו של זה - המקהלה מתארת את הקרב, בו נפל פוליניקס שאסף את צבא ארגוס וביקש להחריב את העיר תבי. המקהלה מציינת שפולינקס נכשל בקרב משום שבז לרצון האלים.

5.      מייצגת בתגובותיה למתרחש את "הצופה האידיאלי", מבטאת וגם מנווטת את תגובותיו (סקרנות, חמלה, חשש) ומקדמת את העלילה בהצגת שאלות המעוררות את ציפיות הקהל. לדוגמה, בפתח תמונת השיחה בין קראון להימון, דברי המקהלה הם "הנה הימון,\צעיר בנייך והאחרון שבהם.\האם הוא זועם\על גורל אנטיגונה,\מתאבל על נשואים שהופרו?. במשפטים ספורים ראו כמה תפקידים ממלאת המקהלה, קישור מבני בין מזמור המקהלה שנשמע קודם לכן לבין הדיאלוג, פרטי מידע, הצגת הדמות שנכנסת לבמה כדי שהקהל יזהה אותה, ובשאלותיה היא מבטאת מה שעולה גם בלב הצופה הסקרן והמרותק למתרחש.

6.      תפקיד של מספר – יסוד אפי\סיפורי\תאורי.

7.      מייצגת את השקפת העולם של המחזאי. היא שומרת על ריחוק אובייקטיבי מהדמויות והשקפת עולמן. לדוגמה, בקינת אנטיגונה היורדת לבור הקבר: מצד אחד משתתפת בצערה, "בתהילה ושבח\ את הולכת מאיתנו,\למערת המוות\ לא מחלה אכלה אותך...\מרצונך,יחידה\...תרדי לשאול בעודך בחיים." ומצד אחר, מאשימים אותה בהיבריס, בהשוואה שהיא משווה עצמה לניאובה, בת אלים, ובהמשך "העזת עד קיצוניות, ילדה,\התנגשת במזבח הרם של הצדק,\את נענשת על פשע\שבצעו אבותיך...העקשנות, ילדה,\העקשנות הרסה אותך..."
המקהלה מכוונת את הצופה למוסר ההשכל, מדברת בשם התבונה, האיזון, "שביל הזהב",   תורמת לאופי הדידקטי\מחנך של היצירה. בסוף "אנטיגונה" מציגה המקהלה את מוסר ההשכל המסכם.
שירות המקהלה עוסקות בנושאים שונים כמו:

1.  דמות האדם, כוחו ("אדם יודע כל..."), חולשותיו, מגבלותיו (רק את חידת המוות לא פתר למרות שהשתלט על איתני הטבע, לעיתים הוא צדיק ולעיתים הוא רשע),
2. כוח הארוס\האהבה ה-"משגע" את האדם ומסכסך בין אבות לבנים
3. חטא ההיבריס המביא את האדם לאסונו

המקהלה מתבוננת על העלילה במבט-על, פילוסופי-מוסרי-דתי-מכליל. היא הופכת את בעיות הגיבור לבעיה אוניברסלית ונצחית. לאורך הדרך היא מנסה לשמור על ריחוק אובייקטיבי לדוגמה בויכוח בין קריאון להימון - "מלך, יש טעם בדבריו,\כדאי לך ללמוד ממנו,\גם אתה הימון,\כדאי שתלמד מאביך.\שניכם דיברתם לעניין."

תפקיד המקהלה בעיצוב הטרגדיה (בטבלה דרך אחרת לזכור מידע דומה לזה שהוצג למעלה):