הסבר ליחידת יצאה זו
הוכחה נגד רבא... ו...ניצחון לאביי! שיאוש שלא
מדעת לא נחשב יאוש!
א. הגמרא מביאה פסוק:
"וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה"
מהפסוק למדנו שיש 2 סוגי אבידות בעולם – 1. אבידה מצויה (שכולם יכולים למצוא אותה) ואסורה (חייב להכריז)
2. ואבידה לא מצויה (אף'חד לא מוצא. למשל בנהר) ומותרת (הרי אלו שלו)
ב. ושני הסוגים דומים אחד לשני -
בסוג 2 ברור ש - 'אבידה לא מצויה ומותרת' יש בה סימן=אין בה סימן בכל מקרה הרי אלו שלו
אז גם בסוג 1 'אבידה מצויה' ואסורה יש בה סימן = אין בה סימן בכל מקרה חייב להכריז
ג. זה מסתדר רק לפי אביי!
כי אביי ורבא נחלקו במקרה של אבידה מצויה שאין בה סימן
לפי רבא יאוש שלא מדעת נחשב יאוש והדין הוא 'הרי אלו שלו'
ולפי אביי ייאוש שלא מדעת לא נחשב יאוש והדין הוא 'חייב להכריז'!!!
כמו שלמדנו מהפסוק! טה טם!!!
מילים ארמיות:
o "תיובתא דרבא תיובתא'' = קושיה על רבא קושיה (כלומר קושיה גמורה ורבא נדחה)
o "הלכתא כוותיה דאבי יביע"ל קג"ם = הלכה כמו אביי ב6 מקרים 'יע"ל קג"ם' (י"וד זה יאוש שלא מדעת)
o תמרי דזיקא היכי אכלינן = תמרים שנושרים מהעץ ברוח איך אוכלים
o מעיקרא יאושי מיאש מינייהו = מלכתחילה הם מתייאשים מהם