זכויות קבוצה/זכויות תרבותיות

הגדרת המונח – קבוצת מיעוט:

• קבוצת מיעוט היא קבוצה שיש לה מרכיב ייחודי שמבדיל אותה מהאוכלוסייה הכללית, מהרוב במדינה. המרכיבים הייחודיים יכולים להיות: שפה, דת, תרבות, מוצא אתני ומורשת היסטורית. קבוצות המיעוט מעוניינות בד"כ לשמור על זהותן הייחודית.
• מטרת הזכויות הקיבוציות – להסדיר בצורה מוסדית את זהותה הייחודית של הקבוצה במדינה, באמצעות מוסדות חינוך, מקומות פולחן, מוסדות תרבות, שמירה על השפה, ייצוג כקבוצה.
• המדינה קובעת את היקף הענקת זכויות קבוצתיות-תרבותיות ואת מידת התמיכה המוסדית בהן. זאת בשונה מזכויות הפרט של המיעוט שניתנות לכל אדם במדינה דמוקרטית, ללא קשר להשתייכותו.

קבוצות המיעוט זקוקות מהמדינה:

·         להכרה בהן כקבוצת מיעוט בעלת זהות ייחודית.

·         שתספק להן את האמצעים למימוש זכויותיהן הקבוצתיות.

·         שתגן על זכויותיהן בחקיקה.

זכויות קיבוציות הניתנות לקבוצות אתניות-תרבותיות / למיעוטים לאומיים באות לידי ביטוי בתחומים הבאים:

·         הזכות לחינוך - למערכת חינוך אוטונומית (=עצמאית) בשפת הקבוצה.

·         הזכות לשפה - הכרה בשפת המיעוט כשפה רשמית במדינה.

·         הזכות לתרבות – הכרה בתרבות הייחודית וסיוע לשימורה באמצעות מוסדות תרבות.

·         ייצוג כקבוצה בפרלמנט ובמוסדות השלטון כדי לאפשר לנציגי המיעוט להשפיע על גורלו ומעמדו.

·         קיום מצוות הדת וחופש הפולחן לקבוצה.

הבדלים בין זכויות קבוצה לבין זכויות בסיסיות וזכויות אזרח:

1.      זכויות הקבוצה אינן כמו זכויות האדם והאזרח שיש לכל אדם או אזרח כפרט. אלו הן זכויות הניתנות לקבוצה כולה כקבוצה בעלת מאפיינים תרבותיים ייחודיים.

 2.     זכויות אדם ואזרח יש לכל אדם באשר הוא אדם או אזרח המדינה ועל המדינה להגן עליהן. לעומת זאת, זכויות קבוצה הן זכויות שהמדינה יכולה לבחור אם להעניק אותן לתושביה ובאיזה היקף. אם המדינה בוחרת להעניקן, היא מקצה לכך את המשאבים הנחוצים כדי לקיים את הזכויות.