סיכום

היי, שמי עוז ערב, סגן מנהל מערך הטקסטיל כאן באיכילוב. נולדתי לפני 27 שנה לאמא ואבא שהיו ילדים בני 20 מדרום תל אביב. אמא סבלה מדיכאון לאחר לידה ובגיל 7 חודשים הם התגרשו. היא עזבה את הבית ואותי, אבא יצא לחגוג את החיים ואני עברתי לגור אצל הסבתא בדירת שיכון קטנה בשכונת תל כביר עם עוד 12 נפשות. את אמא פגשתי שוב לאחר מכן רק בגיל 7 ומאז פעם אחת נוספת וזהו. אבא התחתן מחדש והביא ילדים נוספים וגדלתי כשהוא יותר חבר מאשר אב. תכלס, לפחות הוא כן היה שם.

גדלתי בשכונה קשה שהיה בה פשע, סמים ואלימות. הצלחתי לסיים 12 שנות לימוד, התגייסתי לצבא ומיד אחרי התחלתי לעבוד כאן כעובד כביסה פשוט במסגרת חוזה של עובד קבלן. הרווחתי גרוש וחצי, עבדתי בתנאים קשים של חום ולחות, סחבתי פיזית ערמות של כביסה מלוכלכת וככה היו חיי. בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום. דור שלישי של מסכנות והזנחה.

לפני 4 שנים קרו לי במקביל שני אירועים משני חיים. הראשון הוא שעברתי להיות עובד עירייה. בית החולים האמין בי וקלט אותי לשירותיו כעובד ישיר עם כל התנאים הסוציאליים ופתאום הבנתי שאני יכול יותר בחיים. ראיתי אופק וקיבלתי זריקת מוטיבציה עצומה. עד כדי כך שקיבלתי אפילו עובד מצטיין של האגף וקודמתי לתפקיד סגן מנהל של היחידה. כבר מתלבש יפה ופתאום מנהל צוות של 35 עובדים. החלטתי שהעבר שלי לא יקבע את העתיד שלי וכדי להצליח עליי להצטיין ולא להסתכל על נסיבות החיים אלא מה אני עושה איתם.

והשני, הכרתי את מי שלימים הפכה לאישתי. קוראים לה ספיר פינקלשטיין והיא האנטיתזה של חיי. אשכנזית, בת למשפחה בורגנית מפתח תקווה שקיבלה חינוך למופת והרבה חום ואהבה כילדה. אני זוכר שלקחתי אותה להכיר את סבתא טרם מותה והתביישתי להכניס אותה לבית השבור ומוזנח שמא תברח לי. אבל היא האמינה. בי ובנו. אני בטוח שהמשפחה שלה לא ידעה איך לבלוע אותי ואת הרקע ממנו באתי בהתחלה אבל היום זכיתי במשפחה שמעולם לא באמת הייתה לי. מצא אישה מצא טוב כתוב. אצלי הטוב זה החיים עצמם.

אני כותב את זה כי מה שבנאדם צריך זה אמונה. להאמין בעצמו ושאחרים יאמינו בו. לי היה הרבה מזל ואני זכיתי בשני הדברים האלה. רואה חברים שגדלו איתי בבתי כלא ומכורים לסמים קשים ואומר לעצמי, עוז, תגיד תודה על מה שכן יש כי תראה איפה יכולת להיות. בימים אלה אפילו החלטתי להשלים בגרות ולהתקדם לתואר ראשון. זה יעד שהצבתי לעצמי ובית החולים הבטיח במקביל גם לסייע לי. אני את העתיד שלי בונה ואגשים את החלומות שלי. אני אהיה אבא טוב ועובד חרוץ ולא אחזור על הטעויות של ההורים שלי ואהיה עוד מקרה קלאסי של הסללה.

אני לא יודע מי קורא אותי, באיזה גיל ומה סיפור חייו אבל אם הוא דומה לשלי, קחו אותי כדוגמא שאפשר אחרת.

שלכם,

עוז