.משפחה ועבריינות
תפקיד המשפחה
המשפחה היא מהמוסדות החברתיים העתיקים ביותר ויחידת יסוד בחברה האנושית. המשפחה ממלאת תפקיד מרכזי ואף מכריע בסוציאליזציה של הילד ובעיצוב אישיותו של האדם. ניתן לומר שהיא בעלת תפקיד כפול. תפקידה החיצוני הוא לקבוע עבור הילד את הרקע הכלכלי והחברתי, בחירת סביבת מגורים, איכות החינוך שיקבל, חוגים, חברים אליהם ייחשף, כיצד ייראו הרחובות באזור מגוריו, ובעצם את נקודת הזינוק שלו. תפקידה הפנימי מתחיל בקביעת תכונותיו התורשתיות, ובתהליך הסוציאליזציה שהמשפחה מספקת שכן, חלק ניכר ממנו הוא חווה במסגרתה ורוכש דרכה את הערכים, הנורמות ודפוסי התנהגות שלו.
תפקידה הפנימי ממשיך בהעברת המערכת הערכית והנורמטיבית של החברה שבה היא חיה. בייחוד מצפה החברה מהמשפחות, שהן תעברנה לילדים את כללי המותר והאסור, ואת הנורמות המסדירות את דרכי ההישגיות והשילוב הנורמטיבי בחברה. למשל: בחברה שבה האלימות היא צורת התנהגות זכרית מקובלת, תהליך הסוציאליזציה של ילדים במשפחותיהם יכלול גישה סלחנית לאלימות; ולהיפך: אם חברה או מעמד מסוים בתוכה אסרו גילויי אלימות, התהיה הסוציאליזציה מכוונת לחנך ילדים לפתור סכסוכים שלא בדרכי אלימות.
למידת חיקוי במשפחה / בנדורה
הילד הגדל בתוך משפחתו מתבונן בכל ובכולם. ע"פ בנדורה, האדם הוא יצור מתבונן. הילד מעצם טבעו הוא מלא סקרנות, ופתוח לכל הגירויים אשר מסביבו ולריגושים שבפנימיותו. ככל שיכולותיו המוטוריות והשכליות מתפתחות, התבוננותו וקליטתו הקוגנטיבית את העולם הסובב אותו נעשית אינטנסיבית יותר. האחרים המשמעותיים, כמו בני משפחתו, ובהמשך המחנכים בסוכנויות החיברות האחרות, מהווים עבורו מודלים לחיקוי. האדם אמנם לומד מתוך התנסותו האישית, אך זו מקבלת חיזוק והשלמה על ידי התבוננות באחר ואז הלמידה על ידי חיקוי עשויה להפוך לדפוס של התנהגות. כך למשל, ילד הגדל במשפחה אלימה יתבונן בדפוסי ההתנהגות התוקפנית, יספוג לתוכו את הדמויות הפועלות כך ויסגל לעצמו את דפוס התנהגותם. הדוגמה האישית של אותן דמויות משמעותיות עבור הילד משפיעה עליו והוא יחקה באופן דינמי את התנהגויותיהן ויפנים אותן.
בנדורה חקר את התהליכים, המביאים את הילד לקלוט את הדגמים המשמעותיים של סביבתו. קליטה זו נעשית באמצעות:
קשב - הילד עוקב אחר הדמות המשמעותית, מעשיה ואמירותיה. הוא אף יזכור את סדר העשייה של אותה התנהגות המעניינת אותו.
זכירה - הילד מסוגל לזכור בזיכרון ארוך טווח את אשר שמע, חזה והתבונן בו. בייחוד יתרשם מהצלחתה או כישלונה של אותה התנהגות.
מוטיבציה - הילד המתבונן בדמות המשמעותית או בהתנהגותה ירצה לחקותה. התנהגות הזוכה לשבח ולחיזוק, רבים סיכויה לחיקוי על ידי הילד. לעומת זאת, סנקציה שתינקט כנגד התנהגות תרתיע את חיקויה ואולי אף תמנע אותה.
מן הכוח אל הפועל - הילד המתבונן בהתנהגותם של האחרים מפרש לעצמו את ההתנהגות והוא שוקל את כדאיות החיקוי. הסיכוי והסיכון יכריעו את הגשמתה על ידיו. אם ההתנהגות היא מורכבת וסבוכה, ישקיע הילד מאמצים במעקב, בהתבוננות חוזרת ויכריע אם להוציאה מן הכוח אל הפועל.
לפי בנדורה, רוב התהליכים הם קוגנטיביים. הילד קולט את סביבתו, הוא מושפע ממנה ומשפיע עליה. הוא משמר בזכרונו את מסקנותיו וגם את ניסיונותיו, והוא מכוון ומווסת את עצמו.
תהליך הסוציאליזציה במשפחה
תהליך סוציאליזציה זה, הקשור בהפנמה של המערכת הערכית של ההורים, ושל החברה בכללותה, הוא תהליך המתפתח בהדרגה בתקופה הילדות. ההפנמה הראשונית של כללי ההתנהגות בתקופת הילדות היא קונקרטית ומכניסטית: הילד נשמע לכללים שקובעים הוריו, משום שלהורים יש את הסמכות להטיל סנקציות על הפרתם. במשך הזמן מגבש הילד מערכת אוטונומית, הנוצרת על ידי ניסוי וטעייה, כשהוא שוקל את התנהגותו בהתאם לנורמות שהופנמו כבר בתוך מבנה אישיותו. פרויד קושר את רכישת הנורמות החברתיות בתהליך האדיפלי- תהליך האמור ליצור תחושת זהות מינית וחברתית וכן, גיבוש תפקיד בתוך המשפחה. פרויד גם ייחס לתוצאות התהליך האדיפלי את הפנמת דמותו ערכיו של האב למבנה האישיות של הילד. תהליך זה, בצורה דומה אם כי הפוכה, חל גם אצל הילדה. בשלב זה, בשנים הראשונות של התפתחות הילד, הם מפתחים פיקוח פנימי (סופר אגו) שתלותו בפיקוח החיצוני של ההורים הולכת ופוחתת. זהו תהליך ממושך, הנעשה מתוחכם יותר ויותר ככל שהילד גדל, עד שבסיומה של תקופת ההתבגרות רוכש לו הילד מה שנקרא בפי אריקסון "זהות האני", שהיא זהותו החברתית של המתבגר. זהות זו נוצרה על ידי ייחוס מתמיד של המערכת הערכית הפנימית אל המערכת הערכית של החברה והיחידים בה. ודאי שתוך כדי השגת זהות אני זאת מתמודד המתבגר עם המערכת הערכית והנורמטיבית של עולם המבוגרים, ולעתים קרובות הוא קורא עליה תיגר כדי להוכיח לעצמו ולאחרים את זהותו הנפרדת ואת יכולתו לפעול פעולה חברתית עצמאית. אתגר זה של מתבגרים עשוי להתבטא כ"פער דורות" והצטרפות לקבוצות נוער נותנת תחושת ביטחון ועוצמה בתוך קבוצת השווים של מרדנות נעורים והתנגדות לממסד. תקופת ההתבגרות היא ללא ספק תקופת משבר בהתפתחות העלולה לגרור אחריה סיבוכים אשר יהיו קשורים לפשיעה, אלימות וסטייה.
יש דמיון רב בין תקופת ההתבגרות למחלות הילדות, אשר כל אחד חייב לעברן, אך הן עלולות להיות קשורות בסיבוכים קשים. אם הסוציאליזציה בתוך המשפחה בתקופה קריטית זאת של ההתפתחות תהיה לקויה, לא יווצרו גדרות נורמטיביות ברורות נגד תהליכי סטייה ופשיעה.