גישת התיוג
עקרונות תיאוריית התיוג
התיאוריה נותנת דגש על כוח השפעת החברה על היחיד - התנהגות אדם והערכים שלו מושפעים מיחס החברה כלפיו, לכן אם יתייגו אדם כעבריין הוא יהפוך לכזה. (אם החברה לא הייתה חשובה לפרט החברה, לא היה מתקיים תיוג. החברה חשובה לאדם ולכן יש בכוחה לקיים את התיוג ולהוביל אדם למעשה כלשהו)
על פי גישת התיוג העבריינות היא תוצר של התנהגות החברה כלפי פרטים מסוימים בה. זאת בניגוד לסאתרלנד הטוען שלאדם יש זכות הבחירה והוא עשוי לבחור בהתנהגות כזו או אחרת תיאוריית התיוג קובעת שהפרט הוא כלי בידי החברה והיא זו הקובעת את התנהגותו.
התיוג קודם להתנהגות העבריינית הקבועה והמשמעותית והוא זה שיוצר את ההתנהגות העבריינית.
בתום התיוג יחוש האדם המתויג כסוטה, כחולה או כעבריין והוא יתנהג בהתאם.
הקריטריונים לקביעת התיוג משתנים בהתאם ליחסיות הסטייה בחברה הנתונה, או בשינויים החלים באותה חברה. לדוגמא פירסינג כאופנה, כפולחן או כאיסור.
התיאוריות טוענות כי לא ניתן להתנתק מהתיוג. האדם יכול לנסות להתנתק מהתיוג אולם החברה לא תיתן לו .
יתרונות:
תיוג חיובי גורר הצלחה בחברה, יוצר מוטיבציה ובטחון למתויג ומשמש דוגמא לאחרים.
תיוג עוזר לאדם בחברה לקטלג ולהתמצאות, להבחין בין בני אדם שונים על בסיס יכולת אישית תפקיד וסטטוס.
תיוג עוזר לחברה להגדיר את גבולותיה, מה מותר ומה אסור.
תיוג נותן הרגשה טובה למתויג והרגשת שייכות.
תיוג מספק לחברה את רגש הנקם על סטייה שנעברה עליהם.
תיוג מוביל לשיוך עצמי (דת, גזע וקבוצה) ולהפחתת ערך הזולת.
חסרונות:
תיוג עלול להיות מסוכן אם הוא נעשה בצורה לא נכונה או בצורה שלילית.
תיוג עשוי ליצור "נבואה שמגשימה את עצמה" וזה חיסרון במידה והוא שלילי.
תיוג מונע מאנשים חשיבה פתוחה ללא קטלוג.
תיוג בתחום מסוים גורר תיוג בתחומים אחרים.
תיוג חיובי רב עשוי להוביל לרמת ציפיות גבוה שאינו בר השגה.
שימוש החברה בתיוג
התמצאות – אנשים שונים בחברה מתייגים עצמם באופנים שונים (על ידי בגדים תארים סמלים וכו..)
תיוג מסביר התנהגות או אישיות של האחר על ידי החברה כמסוכנים או חריגים.
צורך בהשלכת אשם וביטויי אגרסיביות – קיים צורך בהשלכת אשמה על האחר כדי להרגיע אגרסיביות (כעס, תסכול וקיפוח).
התיוג מסביר את הרצדיביזם של בעבריין.
תיוג משמש כשוט ועונש כלפי הסוטה
חברה באמצעות התיוג קובעת מי הוא עבריין ולעיתים בעל כורחו.
לפי מאמרו של שוהם שלבי הידרדרות הנערה לזנות הם:
1. ביצוע חריגה כלשהי - הנערה חריגה בקרב המשפחה שלה, השוני יכול להתבטא בלבוש פרובוקטיבי, בחוסר הצלחה בלימודים, אבל הוא יכול להיות גם חיובי כמו: יופי, חכמה.
2. זיהוי החריגה על ידי החברה כהתנהגות סוטה - כתוצאה מחריגותה, הנערה מושכת את מירב תשומת הלב ועל יד כך משמשת כקרבן פוטנציאלי שאליו יטפלו בני משפחה במטרה לפרוק את תסכוליהם. חבר המשפחה העיקרי האחראי לזיהוי החריגה הוא האב.
3. הטבעת התג (בעיקר על ידי האב) - שוהם עוסק במחקרו במשפחה מהגרים. האב שהיה בעל מבנה אישיותי סמכותי בחו"ל עובר משבר הגירה בהגיעו ארצה, הוא מתקשה למלא את תפקידו כמפרנס ראשי כבעבר, ומתחיל להרגיש רגשות אשם על כך שלא ממלא את תפקידו כראוי, רגשות אשם אלו יושלכו אל אותה הבת, מפני שהיא בולטת ונוחה לכך.
4. הזדהות והפנמת התג - האב מזהה את חריגות הנערה ומתייג אותה בשנים שבהם מתרחש תהליך החברות שלה (גילאי 12-18). בתהליך זה מתגבשת אישיות הנערה ומתעצבת זהותה. מכוון שבפרק זמן מכריע זה הנערה שומעת את דברי האב, הם גורמים לה לפתח "קרקע מכינה" שלילית שתוביל אותה בהמשך לידי הזדהות עם תג הזונה והפנמתו. אילו תהליך החברות היה תקין יכול להיות שהנערה לא הייתה מפנימה את אותו התג אלא הייתה מפתחת חוסן אנטי-תיוגי ומנטרלת את התג שהוטבע בה.
5. התחברות דיפרנציאלית - לפי שוהם לאחר שהנערה הפנימה את התג היא לא תוכל לשאת זמן רב את היחס של משפחתה ולכן היא תברח מהאב שהטביע את התג השלילי. היא תצא לרחובות, לא תדע כיצד לשרוד, הבריחה לא משחררת אותה מהתג אלא רק מהמתייג ולכן היא תשמש טרף קל לסרסורים ולפרוצות ותיקות שישמשו כחברים טובים. רק על ידי התחברות דיפרנציאלית הנערה תקבל את התג.