לוגותרפיה ועבריינות

●חברות השפע מבטלות את הצרכים ההישרדותיים

●האדם המודרני סובל מריק קיומי

●הפחתת היכולת של בני האדם למצוא משמעות לחייהם, עקב התרחקות מהחיים הטבעיים והתפוררות הערכים המסורתיים

●הביטוי הטוב ביותר לכך, הוא השעמום, הריק שאנשים רבים חשים בסוף השבוע

●חוסר עניין, ניצול של זמן בלא שמתחשק לעשות מאומה, כמו לרדוף אחרי הזנב, צריכת אלכוהול בסופי שבוע, צפייה פסיבית בטלוויזיה,.

ריק קיומי הוא הכינוי אשר מעניק ויקטור פרנקל למצב שבו האדם לא מוצא משמעות לחייו. פרנקל היה זה שחשב על סינדרום זה ותיאר  אותה כתסכול קיומי המתבטא בשעמום, ריקנות פנימית אדישות והרגשה של חוסר משמעות  .על פי הלוגותרפיה שיטות הטיפול הפסיכולוגיות המסורתיות אינן יעילות בטיפול בתסמונת הריק הקיומי מאחר ולתפיסתה מדובר בהגדרה מחדש של “טבע האדם”  אשר מביא בחשבון את הכיסופים למשמעות ולמעשים שהם משמעותיים עבורו.

במהלך טיפול  לוגו תרפי, המטפלת מסייעת למטופל לגלות את המשמעות שהוא מוצא בחייו – משמעות ייחודית  שלמענה ירצה לחיות. את המשמעות אפשר לאתר באחד התחומים הבאים: עשייה (עבודה או תחביבים); סבל (לא להיכנע לסבל ולהבין את חשיבותו . הטיפול נעשה באמצעות פגישות שבהן מאותרים הגורמים המשמעותיים בחיי המטופל, והם נרתמים לשיפור הרגשתו ותפקודו ולהתמודדות עם הפרעותיו הנפשיות. לדוגמא: ממצב של אני חסר ישע לאני שולט במצב. מה חולה ושלילי בי למה בריא וחיובי בתוכי. שינוי התפיסות הקיימות בתוך המטופל.