הגישה הביולוגית- לומברוזו , גראופלו ופרי
בסיסה של הגישה הביולוגית לעבריינות הוא שאנשים מתנהגים בצורה שונה בגלל הבדלים פיזיולוגיים. החוקרים חיפשו גורמים אנטומים, מורפולוגיים, פיזיולוגים תורשתיים אשר יבדילו בין התנהגות נורמטיבית באדם לבין התנהגות סוטה. נשאלת השאלה האם תכונות גופניות מסוימות הן בסיס לתכונות אישיותיות, מכאן שהעבריינות תלויה בתכונות גופניות חורגות מהנורמה. מורל- פירסם בשנת 1857 ספר בו הוא חיזק את הדעות שאכן עבריינים שונים מבחינה אנטומית. לומברזו- פרסם את תורתו על העבריין מלידה אותה הרחיבו גראופלו ופרי. לומברזו ותלמידיו היו הראשונים שחיפשו אחר נתונים אישיים המבדילים את העבריינים מהחברה הנורמטיבית (התמקדו באישיות).
- לומברזו והעבריין מלידה: הדגיש את ההשפעות ההדדיות של תורשה וסביבה (הפשע, סבותיו ודרכי ריפויו). כוחה של הסביבה גדול- השפעותיה עוברות לעיתים בתורשה. הסביבה כוללת לדעתו גם את מזג האוויר, גורמים גיאוגרפים, קרבה לים /ריחוק ממנו וכו'. מכאן שהעבריינות מושפעת מעונות השנה וניתן לחזותה. הצתות לא רצוניות שכיחות בקיץ, עבריינות מין שכיחה באירופה בין אפריל לספטמבר, גניבות התרבו בעיקר בחורף וכו'. החוקרים דיברו על דטרמיניזם גיאוגרפי. פרי- חיפש קורלציות בין מקרי רצח להתאבדות. בשעה שישנה ירידה במקרי הרצח קיימת עלייה במקרי ההתאבדות. פרי האמין בדטרמיניזם קיומי. קטלה– ניסח את החוק התרמי: בריינות אלימה קשורה למקומות חמים, מקרי רצח ואלימות גופניים יהיו שכיחים יותר באזורים חמים. שכיחותה של עבריינות רכוש לא תהא גבוהה יותר באזורים קרים. אולם יש להביא בחשבון גם גורמים סוציאליים וכלכליים. לומברזו– פרסם בשנת 1874 ספר העוסק בהשקפה דארוויניסטית: הפושע אינו שייך לגזע בר דעת אלא הוא נסיגה לצורה של גזע קדום ופרמיטיבי יותר. מאפייני העבריינים מלידה (עפ"י לומברזו): סטיות בגדל ומבנה הגולגולת, חוסר סימטריות בפנים, לסתות גדולות, עיניים לא רגילות, אוזניים זקורות, שפתיים עבות, שיניים לא רגילות, ליקויים במבנה איבר המין, ידיים ארוכות, א-סימטריה במבנה המוח ועוד. לומברזו מצא דמיון אנטומי בין העבריינים, פראיים וחולי רוח. לומברזו הגיע למסקנה עם השנים כי המשותף לעבריינים הוא היותם אפילפטואידם. הוא הבחין בין סוגי העבריינים:
- א. עבריינים מלידה- מובדילים בהבדלים סימפטומים המוזכרים לעיל. רגישים פחות לכאב, ראייתם חדה, זריזים, אך חושי הטעם והריח קהים יותר אצלם.
- ב. עבריינים חולי רוח.
- ג. עבריינים בעלי אימבציליות מוסריות: מתקשים להבחין בין טוב לרע/הגון ולא הגון .
- ד. עבריינים בכורח או עבריינם מקריים: מתחלק סוגי משנה. עבריינים לכאורה-עבריינות מתוך הגנה (רצח מתוך כבוד המשפחה), הקרימינואליד-יבצע עבירה כאשר תהיה הזדמנות אובייקטיבית לביצועה (בניגוד לעבריין מלידה המחפש אחר הזדמנויות תמידיות לפשוע), העבריין המועד- לא היו בעלי נטיות מבניות לעבריינות, אלא עבריינות שמקורה במשפחה הרוסה, חינוך לקוי, והתחברות לקבו' עברייניות, עבריינים המונעים ע"י אידיאלים ונאמנות לחברה (מורדים, לוחמי חופש, רוצחים פולטיים).
לומברזו לא טען שהעבריינות היא תופעה גנטית בכללותה. הוא טען כי ישנם עבריינים מכורח, עבריינים מועדים ועבריינות כמקצוע. גראופלו- טען כי יש להבדיל בין עבירות טבעיות (מקובלות ע"י החברה כאסורות) לבין עבירות מוסכמות ("אל תעשה", תולדה צרכים פוליטיים, כלכליים וחברתיים של קבו' שולטת) חוקים אלה משתנים עם הזמן. העבריין האמיתי נכלל בקטיגוריה האשונה, יש להילחם בעבריינות שכזו ולהרחיק עבריינים אלו מהחברה. העבריינים בקטיגוריה השניה הם בני תקנה יש לטפלם בהתאם לקבוע בחוק. פרי- ראה בפשע תוצר דטרמינסטי התלוי בגורמים ביולוגיים. יש לדבר על אחריות חברתית ולא אחריות פלילית. בקטנגרס לאנתרופולוגיה קרימינלית ב-1896 הדגיש פרי שהעבריות נובעות משלוש קבוצות של גורמים:
אנתרופולוגים: נובעים מתולדה תורשתית, טבועים בעבריין מלידה. מתבטאים באנומליות אורגניות, ליקויים במבנה האישיות ובחיי הרגש או ברמתם ההשכלתית.
פיזיקליים: נובעים מתנאים סביבתיים פיזיקליים (אטמוספירה, מזג האוויר, עונות השנה, אורך הימים, טמפרטורה וכו'(. תנאים אלה משפיעים על האדם ועלולים להובילו לידי עבריינות.
גורמים חברתיים: יש להתבונן בצפיפות האוכלוסין, מידת סובלנות האוכלוסיה, מעמד הדת, מבנה המשפחה, חינוך, התפתחות תעשייתית, מערכת כלכלית ובצערכת הפוליטית וטיפולה בפשע.
לומברזו ותלמידיו הם שהחדירו את הגישה המדעית בחקר הסבתיות של העבריינות. הם העבירו את הדגש מהעבירה לעבריין, הציעו דרכי טיפול והצביעו על כך שלא כל העבריינים שווים בעבירותיהם. לדעתם האדם מונע באופן דטרמינסטי העבירה היא תוצאה של התנאים המניעים את האדם. הם אילצו את המחוקקים להתמקד בשאלה מדוע האדם עובר עבירות ולא רק בסנקציות העונשיות בלבד.