אסכולות בקרימינולוגיה: הגישה הקלאסית והנאו קלאסית מול הגישה הפוזיטיבסטית

1. האסכולה הקלאסית

 במאה ה-18 עם עלייתה של תנועת ההשכלה עלתה חשיבותם של ערכים ועקרונות הומניטאריים.
רעיונותיהם של בקאריה ובנתהאם הפכו לבסיס תורת הענישה. מאפיינת את הרעיונות האלה ההנחה שהאדם הוא יצור רציונאלי, כך שהוא מסוגל לשקול את מעשיו.
ההנחה השנייה המאפיינת את האסכולה (הגישה) הקלאסית היא שהאדם חופשי לבחור את התנהגותו ובחירה זו נעשית בעיקר על פי שיקול הדעת שלו. בשני עקרונות אלו מתמצה מותר האדם מן הבהמה, אך הם גם מטילים על האדם אחריות מלאה למעשיו. לכן על העבריין לשאת בעונש המלא על מעשיו אם הם נוגדים את החוק.
אישיותו של העבריין, והנסיבות למעשיו אינם רלוונטיים לעצם הענישה. תפקידה של הענישה לקבוע "מחיר" הולם למעשה האסור, על מנת להרתיע אנשים מלבחור בו.
 
האסכולה הניאו-קלאסית
עד מהרה התברר שקיימות נסיבות בהן אין האדם מסוגל לשקול היטב את מעשיו. כמו ילד, או חולה רוח (לדוג' פרנואיד שחושב שרוצים להרע לו ויש לו הזיות ומחשבות שווא). לכן הוסיפו על עקרונות האסכולה הקלאסית מספר גורמים ונסיבות הנחשבים ל"גורמים מקילים" ועשויים להקל בדיונו של העבריין.
לפי גישה זו (הניאו-קלאסית), קיימות שני יסודות לעבירה:

1. "אקטוס ראוס" (actus reus): העשייה הפלילית האסורה
   
2. "מינס ריאה" mens rea-הכוונה הפלילית
   

 
בתי המשפט בדקו אם אכן האדם ביצע את העבירה (אקטוס ראוס) (האסורה ע"פ חוק), ואם עשה זאת במחשבה ובכוונה צלולה (מינס ריאה).
 
שתי האסכולות (הקלאסית והניאו-קלאסית, התמקדו ועסקו באופן כמעט בלבדי בענישה על מעשה העבירה, תוך התעלמות מאישיותו של העבריין. הן לא עסקו בסיבות העבריינות, אלא בשאלת תפקיד החוק הפלילי ודרכי הענישה (כמו העונש ההולם למעשה אסור).
 
הגישה הפוזיטיביסטית
זוהי הגישה הראשונה שהחלה לעסוק במדע הקרימינולוגיה ולהבין למה אדם מגיע לפשע.
1.      כדי לאתר אותם
2.     כדי לטפל בהם
 
עקרון גישה זו טוענת שהאדם הוא לא יצור חופשי, לא רציונאלי, אלא דטרמיניזם ביולוגי- כלומר שגורמים ביולוגיים דוחפים אותו לעשות דברים מסוימים.
כדי להבין את האסכולה ואת אורח חשיבתה עלינו לזכור את מאפייניה של התקופה בה התפתחה אסכולה זו.
האסכולה הפוזיטיביסטית התפתחה במאה ה-19, תקפה בה החלה המהפכה התעשייתית, תקופה של שינויים גדולים ומהירים במדע ובטכנולוגיה, שינויים שהובילו להכרה בעליונותו של המדע. (מכונות החליפו עובדי כפיים, אנשים החלו לחשוב על תהליכים ופעולות מורכבות כעל תוצאות של תהליכים מכניים וכימיים). עקב כך השתרשה ההכרה באופיים של תהליכים דטרמיניסטיים (כלומר, תהליכים שתוצאותיהם נקבעות מראש ע"י שורה של סיבות וגורמים).
 
חוקרים שונים ניסו לדון בבעיות הפשיעה והעבריינות בצורה שיטתית וראשוני החוקרים הבולטים היה לומברוזו (שהיה רופא יהודי איטלקי).
לומברוזו ערך ניתוח שלאחר המוות בגופתו של שודד ידוע ומצא כי אחד האזורים במח, המפותח בד"כ אצל בני אדם היה בלתי מפותח. ולעומת זאת אזור שהיה מאד מפותח אצלו, היה אזור המותח דווקא במוחותיהם שלעופות ויונקים נחותים. לומברוזו הגיע למסקנה כי הפושע אינו אלא יצור שיש בו נסיגה התפתחותית-יצור אטביסטי.
לומברוזו ערך ניסויים רבים ואחרים בהם מדד את גולגולותיהם של עבריינים. עמדתו הבסיסית הייתה  כי העבריינות טבועה בעבריינים כתכונה ביולגית הקשורה לנסיגה התפתחותית, ושהעבריינות היא תולדה של גורמים אנטומיים אורגנים ופיזיולוגיים.
למעבר לפעילות "מי מבין הדמויות היא העבריינית?"