על המשוררת: לאה גולדברג

לאה גולדברג, 1962

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, 1939, התנהל בישראל ויכוח האם שירה צריכה להיות מגויסת למען המאמץ המלחמתי . הוויכוח התלהט עוד יותר, כאשר החלו להגיע הידיעות הראשונות על זוועות המלחמה והשואה בשנת 1940 . לאה גולדברג חיה כבר בארץ, שייכת לקבוצת משוררים , והייתה בדעת מיעוט.   היא כתבה מאמר ובו התייחסה לשאלה הזו. לדעתה הצירוף של מלחמה ושירה הוא בלתי אפשרי. היא התנגדה לכתיבת שירים כתגובה מיידית לאירועי הזמן, וטענה כי דווקא בעת מלחמה יש לכתוב ולהזכיר כי האדם הוא אדם, ולשמור על הערכים של החיים, החמלה, האכפתיות כלפי הזולת, אהבה ורגישות לסבל הזולת. 

השיר נכתב ב  - 1943 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. השיר מדבר על כיסופים לחיים פשוטים שיש בהם תקווה לקשר פשוט עם הטבע, לאפשרות לחוות אהבה, דווקא מתוך ימים שאין בהם סליחה ואין בהם חסד.