שאלה 1
שאלה:
קרא את השורות 7-8 בשיר:
"יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת,
יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל."
פרש שורות אלה והסבר כיצד הן מתקשרות לתפיסה של הדוברת את עצמה ואת חייה. בסס את דבריך על שלושה אמצעים שונים.
כמה מילים לפני התחלת כתיבת התשובה:
חשוב לחלק את השאלה לתתי ההוראות/שאלות. כמה תתי הוראות/שאלות מצאת?
האם יש שאלות מקדימות המסתתרות בתוך השאלות הגלויות?
כל תשובה יש לחלק לשלושה חלקים:
חלק א':
פתיחה ובה יש לכתוב משפט מכליל המציין את נושא השאלה, את שם היצירה ואת שם יוצרה. אפשר לציין את תמצית או נושא היצירה.
חלק ב':
גוף התשובה ובו יש לכלול את כל הנשאל כולל הנמקות, אמצעים אומנותיים נדרשים והדגמות מתוך היצירה (בסיטואציות המסופרות בכתיבה חופשית).
חלק ג':
סיכום או מסקנה שמסיימים את תשובתך בהתאם למה שנשאלת. הקפד לתזכר את נושא השאלה הפעם בתוך המסקנה או בסיכומי עיקרי התשובה.
ועכשיו לשלב המענה. שימו ♥:
- אפשר להיעזר במיפוי האמצעים האומנותיים לעיל, כדי לבנות את תשובתך.
- הקפידו להזכיר את נושא השאלה לאורך התשובה, להסתמך על אמצעים, ולהדגים מתוך היצירה.
- צרו פסקאות בעלות רצף הגיוני.
הצעה לתשובה:
הדוברת בשיר מדמה את עצמה לנמלה. רחל כנראה הושפעה באותם ימים מסיפרו של החוקר מוריס מטרלינק ואף כתבה מאמר המתייחס לעולמם המופלא של הנמלים המעיד על נחישות, חריצות ועשייה פעלתנית למען הקולקטיב. המאמר השאיר את רשמיו עד כי רחל כותבת את השיר מתוך ראיית חיים מקבילה. היא באה כחלוצה ועבדה ללא לאות, נענתה להגשמת החזון הציוני הקולקטיבי, ולמדה אגרונומיה לטובת הגשמת החלום הציוני החקלאי. בשעה שחזרה להגשים את כל שאיפותיה הציוניות והאישיות, התבשרה שהיא נושאת את מחלת השחפת. באחת כל עולמה התהפך עליה. היה עליה לעזוב את חבריה לקבוצה, ולהמשיך את חייה רחוק מהם. היא נשארה ערירית מבלי להגשים את חלומה להיות לאם. היא נשאה עיניה לנמלה העמלנית שנותנת מפועלה למען הקבוצה. אך דימוי זה מקביל בחלקו בלבד, וניכר גם במבנה השיר: בבית א' ובבית ב' הדוברת יוצרת מעין הקבלה בינה לבין הנמלה "צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה, גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ". הדוברת מרגישה שעול חייה כבד לה, היא חשה קטנה וחסרת אונים כמו הנמלה שטורחת ועמלה ללא לאות, אך עולמה מוגבל בשל מידתה, והשליטה שלה בחייה לא משמעותית. הדוברת מתקשה להתמודד עם חייה אלו: "גם אֶת דַרְכִּי – כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת – דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל," היא חותרת לקראת הגשמת יעדיה בנחישות למרות ועל אף המאמץ הכרוך בתהליך זה כמו טיפוס אל צמרת רחוקה ונישגבת.
אולם בבית ג' תפיסת ההשוואה בינן משתנה: בשונה מהנמלה שרק חיה את חייה מיום ליום, לדוברת היו חלומות, שאיפות, תוכניות לחיים... אך הם התבטלו באחת. הסתייגות זו בהשוואה בין השתיים מתרחשת בבית ג', ולפיכך יוצרת מצב שנקרא "שיר מתהפך". כמו כן, באמצעות שאלות רטוריות הדוברת מבהירה את התיסכול והאכזבה על כך שכל משאלותיה ותקוותיה עלו על שירטון– " לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא? לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים? היא כמהה להגיע למקומות חלומיים שביטאו עבורה חופי מבטחים, קרקע יציבה. אך אורות אלו, תקוות אלו, התבדו (למה כזבתם). הדוברת מרגישה מאוימת על ידי גורל אכזר ואימתני. היא מפוחדת מפני הלא נודע שהגורל צופן לה: " יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת, יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל." יד הענקים המטאפורית מרושעת (זדונה), משחקת בחייה בנחישות (בוטחת), מלגלגת (מתבדחת), ומבטלת את כל שתכננה (שמה לאל). הדוברת אומללה תחת מכת כף הגורל שיכולה בקלות למחוץ אותה.
ניתן להבין שחיי הדוברת מונחים על הכף תרתיי משמע, הגורל בכל רגע נתון יכול לגדוע את חייה. אומללותה וחוסר האונים שלה נשארים ללא מענה לנוכח הסיום באמצעות השאלות הרטוריות החוזרות פעמיים בסוף השיר כזעקה נואשת: "למה....למה....?.