אלימות כלפי נשים במשפחה

(סקירת ספרות מתוך המאמר "בית התקווה - טיפול קבוצתי בגברים אלימים"/צוהר לבית הסוהר)

אלימות במשפחה היא בעיה חברתית בולטת ובעלת היקף נרחב. מדי יום מתפרסמים בכלי התקשורת דיווחים על אירועים קשים של התנהגות אלימה בתוך המשפחה.

גברים מכים רבים הם בעלי תפיסה עצמית נמוכה וכוחות אגו חלשים. יחד עם זאת, לא ניתן לקבוע אם האלימות היא תוצאת הדימוי העצמי הנמוך, או לחלופין - הדימוי העצמי הנמוך הוא תוצאה של ציפיות נוקשות שלא ניתן להגשימן, או של דיכאון ובידוד שמקורו באלימות. גברים מכים מתוארים כבעלי צורך חזק בשליטה עצמית, שליטה על אחרים וציפיה לזכויות מיוחדות בשל היותם גברים. כאשר הצורך לשלוט בזולת אינו ממומש, מפתח הגבר המתוסכל תחושת כישלון משולבת בייאוש, וההערכה העצמית שלו נפגעת. התוצאה: אלימות כלפי מישהו קרוב אליו.

מחקרים מצאו שגברים מכים הם בעלי צורך חזק לכוח, והם נוהגים באלימות כאשר אין להם אמצעים חלופיים להשביע את הצורך לשלוט ולהשפיע. התוצאה הינה מצב כרוני של תסכול בנישואין ועלייה בפוטנציאל לאלימות כלפי האישה. לשליטה של בן זוג אחד באחר יכולה להתלוות אלימות פיזית, פסיכולוגית, מינית או כל סוגי האלימות יחד. בנוסף, נמצא קשר בין יחסי שליטה ובין חלוקת תפקידים נוקשה או שמרנית, חשיפה לאלימות בהקשר החברתי, גיל ודימוי עצמי נמוך של שני בני הזוג.

זוגות נשואים שיש ביניהם יחסים אלימים, מפתחים תלות הדדית מבחינה כלכלית, חברתית ופסיכולוגית. התלות הכלכלית נוצרת כאשר אחד מבני הזוג אינו עובד או שבן הזוג האלים מרכז בידיו את כל משאבי המשפחה, דבר המונע מהאישה המוכה לעזוב את בעלה האלים, למרות סבלה. התלות החברתית נובעת מרגשי האשמה של בני הזוג, ולעיתים קרובות מהאיסור שמטיל הגבר האלים על אשתו להתרועע עם אחרים. התלות הרגשית של הגבר באשתו גורמת לקנאה בכל קשר חברתי חיצוני שהיא יוצרת. התלות הפסיכולוגית היא למעשה התלות של האלים באשתו לשם הגדרת זהותו העצמית. העצמי מוגדר כ"משמעות שנותן הפרט לקיומו". לפי הגדרה זו, איום לעצמי יהיה כל דבר שיכול להפריע לתחושת ההמשכיות של משמעות זו, לשליטה בה. גברים מכים מאוימים מפגיעה בעצמי שלהם יותר מכל פגיעה אחרת.

מחקר שבדק פסיכופתולוגיה בקרב גברים אלימים, מצייר קווים לדמותה של "האישיות המתעללת“. לפי המחקר, גברים אלימים מתאפיינים בנטיות נרקיסיסטיות, וחלקם מתמודדים בנוסף עם הפרעות דכאוניות או תלותיות. הנטייה הנרקיסיסטית והאנטי-סוציאלית שאפיינה %39 מהנחקרים משקפת את תחושת ה"מגיע לי" שבהרבה מקרים מיוחסת לאלימים. ממחקרים שונים עולה כי גברים מכים סובלים מבעיות וקשיים בתקשורת הבין-אישית, ומתקשים לפתח תקשורת ישירה ולבטא באופן מילולי את מחשבותיהם, רגשותיהם ורצונותיהם. בהשוואה לגברים לא מכים, הם חסרי אסרטיביות בצורה בולטת, ואף מתקשים להבדיל בין אסרטיביות לבין תוקפנות. העדר האסרטיביות נקשר בספרות גם לפחד הנטישה שיש לגבר המכה, ולפחד שהכעס שלו יגרום אצל בת זוגו לדחייה ולכעס. בשל חוסר מיומנויות אישיות להבין את הרגשות העצמיים ולהבחין בין סוגי רגשות שונים, ובשל קשיים בביטויים אסרטיביים - מתגברים הרגשות השליליים ונוצרת הסלמה. לדינמיקה זו נוספים קונפליקטים שמקורם בחוסר אמון; התלות באישה גוברת, ובכך מתחזקת תחושת הניכור העצמי. עיוותי תפיסה קוגניטיביים ורגשיים, קשיים בזיהוי רגשות ומיומנויות תקשורת לקויות, פועלים כמעגל קסמים שלילי, המגביר מאוד את סכנת האלימות. צרכי שליטה שביטויים כעס וקנאה בצד חרדות נטישה, מציבים את הגבר בעמדה נחותה בהשוואה לבת זוגו. גברים מכים הם גברים בודדים, בגלל הקושי שלהם לבטוח בזולת ותחושת אי הנוחות שיש להם במחיצת אחרים. בשל היעדרן של מערכות תמיכה, אינטימיות ומימוש רגשות, הבידוד הרגשי והניכור שיש לגברים רבים ביחסים הבין- אישיים שמחוץ לקשר הזוגי, גורמים לכך שהזוג חי ביחידה מבודדת: הבידוד מגביר את התלות והתלות מגבירה את הבידוד. אחת התוצאות של מערכת סגורה כזו היא הקנאה, כאשר כל מי שמחוץ למערכת נתפס כפולש וכמאיים. תפיסה מאיימת זו מגבירה את הסתגרות הגבר המכה, ואת הימנעותו מבניית מקורות תמיכה חוץ זוגיים. כאשר הוא חש שהתלות אינה הדדית, הוא מנסה לבודד את אשתו. אם נכשל הבידוד, מגיב הגבר בכעס, המגביר את סכנת האלימות.

לסוציאליזציה של תפקידי המינים יש השפעה על סגנון הביטוי הרגשי של הגברים.

גברים לומדים ש"גברי" פירושו שתלטן, קשוח ולא מבטא רגשות. ביטוי רגשות הוא תכונה "נשית". אישה נועדה לזהות ולפרש את רגשותיו של הגבר, ובכך, למעשה, הגבר תלוי בה. תלות זו מתפרשת כנחיתות כוחנית. כאשר תחושת נחיתות זו נמצאת ביחסי גומלין עם צרכים של שליטה וכוח, מתגברים התסכול והכעס, העלולים להוביל להתנהגות אלימה. בתהליך ההתפתחות של הזהות הגברית, מתפתח הפחד מפני אינטימיות, הנתפסת כמסוכנת, מאיימת וגורמת לאובדן שליטה. האיום גורר תגובות של חרדה עזה וכעס, שמגבירים את הפוטנציאל לאלימות.

 

מעגל האלימות

מעגל האלימות מחקרים קליניים מתארים את הדינאמיקה המחזורית שמאפיינת מערכת יחסים אלימה ואת יחסי השליטה ומסבירים מה קורה לכל אחד מבני הזוג וכיצד משתמרת האלימות בתוך מלכודת הרסנית. הדפוס המעגלי של הדינמיקה הזוגית האלימה מתקיים בכ-%10 מהזוגות באוכלוסייה בישראל (ע"פ סקר לאומי משנת 2000 שבוצע ע"י משרד הרווחה).

התיאור יתאר דינמיקה של אלימות של בן הזוג - הגבר, כלפי בת הזוג- האישה כיון שהמחקרים והנסיון בשדה מראים כי רוב הפוגעים הינם הגברים ורוב הנפגעות הן נשים. המעגל המתואר להלן דומה גם כשמדובר בבנות זוג פוגעות.

אחת הפאראדיגמות המרכזיות בתיאור דינאמיקה של יחסים אלימים בין בני זוג, היא המודל שפותח ע"י הפסיכולוגית לינור ווקר (1979. E.L,WALKER), המתאר דפוס רגש-התנהגות ומתייחס לתהליך חוזר ונשנה, של דפוסים המאפיינים אותו וקרוי "מעגל האלימות".

תיאור תמציתי של המעגל: המעגל מתחיל בשלב צבירת כעסים היוצר מתח במערכת היחסים (שלב הדחיסה). בן הזוג (בד"כ הגבר) צובר כעס, כאשר למעשה הוא נושא עמו מצבור רב של רגשות תסכול, חרדה, אכזבה, קושי להתמודד בלחצים כולל לחצי יום יום שגרתיים. אולם, הוא איננו מזהה את הרגשות וכולם מתנקזים לרגש הדומיננטי: כעס.

צבירת הכעס אצל בן הזוג נובעת מכמה סיבות: האחת - קשורה לקושי להביע רגשות. קושי זה קשור לתהליכי סוציאליזציה ומסרים חברתיים. בן הזוג גדל על תפיסות מגדריות הטוענות שהחצנת רגשות היא "נשית" ועל כן, הוא אינו נוהג להביע רגשות. השנייה, קשורה לחרדת הנטישה. היכולת להיות אסרטיבי, לבטא רגשות ולהתייחס לקשיים וחרדות, תלויה במידת הביטחון העצמי של האדם; אדם החושש שאם הוא יביע רגשותיו, בת-הזוג תכעס ותעזוב אותו - לא יביע רגשות. סיבה נוספת, קשורה לחשש מהתפתחות קונפליקט וחרדה של בן הזוג שלא ידע לנהל נכון את הקונפליקט. ברב המקרים בן הזוג אינו מודע לכך שהוא צובר כעסים (לרבות אלה שאינם קשורים למערכת היחסים ולבת זוג).

בשלב זה, בת הזוג מצידה נזהרת מאוד וחרדה מפני הבאות. בדרך כלל היא נוהגת באחת משתי דרכים אופייניות: או שמנסה לרצות את בן הזוג בניסיון להרגיעו ולמנוע את ההתפרצות הבאה, או שמתכנסת בתוך עצמה- נעשית יותר ויותר פסיבית וכנועה, מתעלמת מבן הזוג כמה שיותר, שוקעת יותר בענייניה ומוותרת על כל אינטראקציה עמו, מתוך ייאוש ותחושת רפיון הנובעת מניסיונות הריצוי או מתוך תקווה שאם לא תהיה בנוכחותו - הוא יירגע. שתי התגובות האלה מקצינות את חמת בן הזוג. כל אחד מהם לא יכול לענות על צרכי השני. ההתקרבות (ניסיון לספק רצונותיו) וההתרחקות (ההתכנסות) מגבירות בו את החרדה ומעצימות את המתח.

בשלב זה, מתרחש אירוע הגורם להסלמה (האירוע לא חייב להיות קשור למערכת היחסים הזוגית) ומהווה טריגר להתפרצות האלימה. בשלב זה בת הזוג עסוקה בלשרוד, פוחדת מפגיעה, מחכה שהאירוע יסתיים בשלום. יש מצבים בהם המתח שלפני אירוע ההתפרצות הופך לבלתי נסבל. בשלב זה, יתכנו גם אירועים מקדימים של אלימות נפשית. אורכה של ההתפרצות משתנה ממקרה למקרה, מאדם לאדם. פעמים רבות, נתפסת ההתפרצות האלימה כחוסר שליטה- הן ע"י בן הזוג והן ע"י הסביבה. האמת היא שאלימות אינה חוסר שליטה אלא דווקא שליטה (למעט מצבים פסיכוטיים, פגיעה מוחית או שימוש בחומרים ממכרים).

לאחר ההתפרצות ישנה רגיעה. אין מדובר ברגיעה הנושאת עמה תחושת הנאה ונינוחות, אלא רגיעה ביחס למתח הבלתי נסבל שהיה קודם.

ההתפרצות יוצרת בהלה בקרב בני הזוג, ולאחריה בא שלב החרטה. בן הזוג חרד שמא בת זוגו תעזוב אותו, ומצטער על הפגיעה. הוא מתאמץ לפצותה, מבטיח שזו הפעם האחרונה, ובד בבד מבהיר לבת זוג, את חלקה בהתפרצות שלו. הוא מצפה שהיא תרגיע אותו ותצליח להשתלט על כעסיו, אלא שרגשות אלו באים במשולב עם מנגנוני הגנה המסייעים לו להפחית מעוצמת האירוע: מינימיזציה, השלכה והכחשה. בת הזוג בשלב זה, מתלבטת. היא זקוקה להרבה כוחות כדי לסלוח, אבל גם היא רוצה לשמור על שלמות הזוגיות וגם היא מכירה את הצדדים הטובים שבו ורוצה להאמין שהאירוע הזה יהיה האחרון. פעמים רבות, היא גם תיקח אחריות על

עצמה. למעשה שניהם במלכוד: קיימת אלימות כשיש קרבה אינטימית ומוחרפת חרדת הנטישה כשיש מרחק. בשלב הבא נכנסים שניהם יחד לשלב "ירח הדבש". זהו שלב סטאטי. אין אלימות, יש תקווה לעתיד, בן הזוג מפצה במתנות, בני הזוג מרבים לבלות יחד, יש תחושה אדירה של התקרבות. תחושה של התגברות משותפת של הזוג - על משבר. לפי ווקר שלב ירח הדבש מייצר שוב ושוב את מעגל האלימות, כיוון שהתקווה והאמונה משאירים את בת הזוג בתוך הקשר. אלא שכבר תוך כדי ירח הדבש, מתהווה תהליך חוזר של צבירת כעסים והמעגל ממשיך להסתובב.

כמה מאפיינים למעגל:

• אורכו משתנה מזוג לזוג והתפרצות יכולה להתרחש אחת לכמה שנים, חודשים, שבועות או ימים.

• ככל שהמעגל מסתובב במהירות גבוהה יותר, כך נשמטים חלקים בשלבי המעגל, לעיתים אין חרטה או ששלב ירח הדבש מתקצר עד נעלם לגמרי.

• אלימות תמיד מסלימה, תמיד מתגברת, היא איננה נשארת במצב סטאטי ולמעשה ללא התערבות טיפולית, אין סיכוי להפחתת האלימות.

• המקומות בהם ניתן לפרוץ את המעגל: בן הזוג - בשלב צבירת הכעס - לכשיהיה מודע לצבירה ולא יגיע לנקודת "אל חזור" בגרף הכעס העולה. בת הזוג - בשלב הסליחה והחרטה- אם היא תחליט שהיא לא סולחת, איננה עוברת לסדר היום ועושה מעשה (פונה לייעוץ, פועלת לשינוי).

לחצו למעבר ל-"בוחן אלימות כלפי נשים ומעגל האלימות בין בני זוג"