סוגיות, רעיונות, נושאים, "חומר למחשבה" שהרומן מעלה

סוגיות, רעיונות, נושאים, "חומר למחשבה" שהרומן מעלה

• הרומן עוסק כמובן בסוגיות אוניברסליות, כגון מרכיבי הזהות העצמית, התמודדות עם מצוקות הקיום האנושי, הבדידות הגדולה וחיפוש האהבה; הרומן מציע אחווה וסובלנות בין הדתות והלאומים: רוזה היהודייה אינה מחשיבה את הזהות הדתית והלאומית (אם כי היא נותנת כבוד לכל דת). ילדים מכל הגזעים והדתות היא אוספת לדירתה ומכבדת את מוצאם השונה. דרכה מועבר המסר של אחוות עמים. הסבל והמצוקה והצורך בעזרה הדדית, חום ואהבה משותפת לכולם.
• ביקורת חברתית מגוונת: התעלמות החברה מאלה החיים בשוליה, הצביעות החברתית, היחס המחפיר לזקנים, בעיית הזנות, ניגוד בין חוק לבין חסד, סוגיית המתת החסד, מי רשאי לקבוע מה מוסרי ומה לא מוסרי ועל פי מה זה נקבע? האם זה מוסרי למנוע מנשים לממש את זכותן להביא ילדים לעולם בשל אורח חייהן?
• "משפחה היא דבר חסר משמעות" (רוזה מסבירה למומו): קשרים אנושיים יכולים להיות משמעותיים ומחייבים יותר מקשר דם. רוזה איננה האם הביולוגית של מומו אך היא הדמות הכי קרובה אליו, בעוד שלאביו הביולוגי, כנראה, מומו מתייחס באדישות מפתיעה ומעדיף להישאר אצל רוזה.
• יש המוצאים ב"כל החיים לפניו" גם מישור היסטורי־לאומי במובן זה שהוא מטפל בשתי בעיות 'יהודיות' שהטרידו ככל הנראה את הסופר רומן גארי (הוא אמיל אז'אר) בן העם היהודי: השואה וביקורתו על החברה הצרפתית. היחסים בין יהודים לבין ערבים והצעת הפתרון הישראלי. ראו איזה יחסים מופלאים יכולים להרקם בין יהודיה לערבי, בלי דעות קדומות, בפתיחות לכל הגזעים והדתות, בעירוב יידיש וערבית.

ואולי אפילו רומן גארי מרמז משהו בהצעת "הפיתרון הישראלי": כשמומו "ממציא" בני-משפחה ישראליים שכביכול מצפים לבואה של רוזה כדי לטפל בה בישראל. האם בכך רומזת היצירה שהמקום הבלעדי והטוב ביותר עבור היהודים הוא בישראל?

הנה דוגמאות של אמירות שמאחוריהן, גם אם הן אמירות שנשמעות לעיתים "קלילות" - עומדות סוגיות חשובות והרבה "חומר למחשבה".

1. על ילדי הזונות החיים במעונה של רוזה: "כל אלה היו ילדים שנולדו מפני שלא הספיקו לעשות את ההפלה בזמן ושלא היו נחוצים" (עמ' 13).
2. על מעשה מכירת הכלב "סופר" שהיה כה אהוב על מומו: "החיים אצל גברת רוזה לא היו בטוחים [...] הזקנה הייתה חולה, כסף לא היה לה [...] אלה אינם חיים לכלב" (עמ' 20). האם אלו חיים לבני אדם?
3. על מעמדם של היהודים בחברה הנוצרית-אירופאית: "כפי שסיפרתי לכם, היו לגברת רוזה הרבה תעודות בבית, והייתה מסוגלת להוכיח, אם תערוך המשטרה חיפושים בשביל למצוא אותה, שלא הייתה אף פעם יהודייה כבר הרבה דורות" (עמ' 26).
4. על מעמדם של השחורים בחברה הלבנה בצרפת: "שמענו שכבר הרג כמה אנשים, אבל אלה היו עניינים פנימיים של כושים חסרי זהות, לא צרפתיים, כמו השחורים בארצות-הברית, והמשטרה אינה מטפלת במי שאינו קיים" (עמ' 35).
5. על הגלולה למניעת הריון: "וגם הופיעה הגלולה החוקית להגנת הילד. וצריך היה באמת לרצות ילד" (עמ' 57).
6. על השימוש בסמים, הגורמים לחוויית אושר אך מדרדרים את האדם לתהומות המוות: "אבל אני לא נמשך להיות מאושר, אני מעדיף לחיות" (עמ' 64).
7. על אלוהים וחשבון הנפש אודותיו של יהודייה ששרדה את השואה וניצבה מול דילמה דתית: "היא לא פחדה מאלוהים, אבל אמרה שכבר מאוחר מדי, כי מה שנעשה נעשה, ואין טעם שיבוא לבקש סליחה" (עמ' 110).

• "החיים הם לא דבר שמיועד לכל אחד"
• "לרוץ אני באמת יודע. בלי זה אי אפשר להסתדר בחיים".
• "הלא ישרים ישנים הכי טוב ודווקא הישרים לא יכולים לעצום עין, כי הם לוקחים הכל ללב ודואגים".
• "לו הייתה גברת רוזה כלבה היו חסים עליה אבל הלא תמיד מרחמים על כלבים יותר מאשר על בני אדם שאותם אסור להרוג בלי עינויים".

לסיום, הרהור אחרון על "מהות החיים" בניסוח כה אופייני לרומן זה:   "אפשר לאכול חרא כל החיים ולמרות הכל עוד נשאר תמיד מה ללמוד..."