הזמן, המקום, החברה וסיפור העלילה
הזמן: שנות השבעים של המאה הקודמת, מאי 1969.
המקום, החברה וסיפור העלילה
עלילת הרומאן
"כל החיים לפניו" מתרחשת ברובע בלוויל בפריס.
השם אירוני: בלוויל פרושו בצרפתית: עיר יפה. פריס התיירותית, עיר האורות המופלאה,
מרכז האומנויות והתרבות, המוכרת לנו, לא קיימת ברומן המתאר את "החצר
האחורית" של הבירה הצרפתית. הרובע מאוכלס בבני מיעוטים המצויים בתחתית הסולם
החברתי־כלכלי של החברה הצרפתית. יהודים, ערבים ושחורים ממושבות אפריקה של צרפת
הקולוניאליסטית נתקבצו יחד, ודאי מתוך אמונה ותקווה לעתיד טוב יותר בצרפת. בעיית
מצבם של המיעוטים, הפליטים והמהגרים באירופה ואפילו אצלנועוד החמירה וצברה תנופה
מאז פורסם הרומן. הזרים הגרים במקום מתוארים כחיים בשולי החברה ועל גבול הפשע.
זונות וסרסורים, גנבים וסוחרי סמים, סבלים ואומני רחוב מפוקפקים ממלאים את הנוף
המקומי.
אך דווקא בסביבה כזו מגלה הסופר גלריה מעניינת של דמויות אנושיות המנסות לשמור על
אורח־חיים נורמאלי ולנהל בינן לבין עצמן מערכות יחסים המבוססות על טוב־לב ואהבת־אדם.
הרובע המתואר ברומן הוא מעין מדינה בתוך מדינה. אנשי הרובע מפחדים מהמשטרה, כי
היא יכולה לעצור אותם ולגרשם מצרפת. פחד נוסף הוא מהממסד, לשכת הסעד שיבואו לקחת
את הילדים הלא חוקיים וישימו אותם במוסד. פחד אחר הוא ממשרד הבריאות: רוזה מפחדת
שיאשפזו אותה בבית החולים ויאריכו את חייה בהיותה "צמח".
ברומן מוצגים "חוקי הג'ונגל" כטובים מחוקי המדינה הממוסדת. חוק המדינה מאלץ, לדוגמה, למסור את הילדים הלא חוקים. אך על פי חוקי הטבע הלביאה אינה נוטשת את ילדיה. "גברת רוזה אמרה, שאצל החיות זה הרבה יותר טוב מאשר אצלנו, כי להן יש חוק הטבע ... הלביאות מוכנות אפילו למות ולא לסגת. זה חוק הג'ונגל" (עמ' 47).
במרכז היצירה עומד מעין פנסיון/מעון ביתי המנוהל על-ידי רוזה, אישה יהודייה, ניצולת שואה וזונה לשעבר, המטפלת בילדי זונות, אשר הופקדו אצלה למשמרת. הזונות נאלצות להחביא את ילדיהן מפני לשכת הסעד. קשר מיוחד נוצר בינה לבין נער ערבי צעיר בשם מומו (מוחמד), בנה של אעישה הזונה שנרצחה כפי שיתברר רק בהמשך הרומן על ידי הסרסור/המאהב/כנראה אבי בנה – קידר יוסף, שננטש במקום 11 שנים קודם לכן. הרומן מלווה את השניים עד למותה של רוזה והמעבר של מומו לבית אחר וגם לסביבה חברתית ברמה גבוהה בהרבה.
הזמן: שנות השבעים של המאה הקודמת, מאי 1969.