אמצעים אומנותיים
פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר,
קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַי...
וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר
מִשְׁבַּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוָי.
אַף סֶכֶר שִׁכְחָה – בָּנִיתִי לִי מָגֵן –
הִנֵּה הָיָה כְּלֹא הָיָה.
וְעַל בִּרְכַּי אֶכְרַע עַל שְׂפַת אֲגַם סוֹאֵן
לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ לִרְוָיָה!
השיר מבטא את רגש הדוברת בצורה מטאפורית.
המטאפורה מחולקת לשלוש תמונות כשהמכנה המשותף ביניהן הוא "המים". בתחילה מתארת הדוברת ים סוער "המציף הכול". הפעלים: "הסעיר", ו"הציף" שייכים לעולם המים. החזרה על המילה "הכול" מבטאת איבוד שליטה, היסחפות טוטאלית אחר זיכרון העבר בין הדוברת והנמען. המילה "משבר" אף היא לקוחה מאותו עולם.
הביטוי "משבר האושר והדווי" הינו מטאפורה ואוקסימורון, שכן קיים ניגוד בין אושר לדווי (ערש דווי, מצב של מיתה/צער)
בבית השני מופיעה המטאפורה "סכר שכחה" וגם כאן מובלע דימוי משתמע בין המים (הרגש) המבקשים להציף מחדש את לב הדוברת לניסיון הנואש והלא מוצלח לשכוח. מסתבר שהסכר לא היה די איתן כדי שיוכל להגן על הדוברת. הוא נפרץ בן רגע, באותה פגישה מקרית, חטופה: "הנה היה כלא היה".
ולבסוף ישנה כניעה והתמסרות מלאה לאהבה, בקשה "לשתות ממנה לרוויה!". לשתות "ממי האגם הסואן". יש לשים לב שהאהבה סוערת, אינה שקטה. היא מוצגת כ"סוערת", "סואנת". הלשון הציורית בשיר ממחישה את חוסר ההלימה בין "הפגישה" שהייתה "פגישה חצי פגישה" בעלת חשיבות מעטה לכשעצמה, לבין התגובה הנסערת המורכבת שמציפה את הדוברת. מאיימת להטביעה, מסוכנת עבורה, אך גם מבטאת געגוע ורצון עז לחוות את האהבה מחדש ובשיא עצמתה.
