דגשים ביצירה
נושא השיר
שיר על אהבה בלתי ממומשת. מתוארת פגישה חטופה, מקרית, קצרה, רגע אחד במערכת יחסים בין השניים, שהעלה נשכחות אצל הדוברת. סערת הרגשות הציפה אותה מחדש בעקבות אותה פגישה חטופה, ועוררה בה רגשות ישנים וחדשים כאחד.
מבנה השיר
המבנה החיצוני של השיר אינו מעיד על הייחוד שלו. המבנה הפנימי לעומת זאת, יוצר שני חלקים מלאכותיים בין שתי השורות הראשונות בבית א' לשאר שורות השיר. שתי השורות הראשונות מתייחסות לפגישה ממשית, כששאר השורות מתייחסות לתגובת הדוברת, שאינה מידתית לאותו רגע מקרי בו נפגשו מבטיהם.
אופי השיר
זהו "שיר לירי". השירה הלירית מעמידה את הרגש של הדובר השר במרכז השיר. השיר כתוב בגוף ראשון, קצר ומעובה בלשון ציורית אשר באה להמחיש את הרגש של הדובר.
סוג השיר
שיר מודרני הכתוב במתכונת קלאסית. כלומר במבנה קבוע וסגנון מליצי, אך בנימה אישית, אינטימית של הדוברת.
השימוש בטבע
הטבע מופיע כסמל לעולם הרגש של הדוברת. ומצביע על המשוררת רחל כמשוררת רומנטית. שמשליכה את רגשותיה על הטבע והוא משמש כמראה לנפשה. עולם הטבע בשיר מופיע בהקשר של תמונת המים.
הדימוי המרכזי בשיר הוא של האהבה למים (האהבה היא המדמה והמים הם המדומים).
שלוש התמונות של המים:
- תמונת הים הסוער והמשבר (הגל)
- תמונת הסכר שנפרץ
- ותמונת הדוברת הכורעת על ברכיה לשתות ממי האגם הסואן
יחסה של הדוברת לאהבה
היחס לאהבה הוא יחס מורכב. מצד אחד, היא מבקשת להתמסר לאהבה: "ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן/ לשתות ממנו לרוויה!" מבקשת לחוש לחוות את האהבה כמשאת נפש ומצד שני, טעם הכאב הנלווה לאהבה, לא נשכח ממנה. לשווא ניסתה לבנות "סכר שכחה" "כמגן" לנפשה הפצועה. כמו כן האוקסימורון "משבר האושר והדווי" ממחיש את העובדה שהאהבה אינה אושר בלבד, כי אם כרוכה בצער. מכאן, הדוברת מודעת למורכבות האהבה ואינה נאיבית בהתבוננותה בה. היא למודת ניסיון וכאב.
ובכל זאת, השיר מסתיים בתשוקה הבלתי מרוסנת לשתות ממי האהבה. הביטוי "ועל ברכי אכרע" מסמל תחינה, תפילה, בקשה. בקשה שמסיימת את השיר עם סימן קריאה. הרטוריקה הזאת ממחישה את רצון הדוברת לחוות את האהבה למרות שזו כרוכה גם בכאב.