אמצעים אומנותיים

ניגודים

השיר מושתת על ניגודים (אמצעי מבני):

1. "ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" (תפארת הפתיחה): ניגוד (גיאוגרפי) בין ארץ ישראל לספרד.
   
   
2. "ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב": ניגוד בין הלב  לגוף .
   פירוש: הדובר חצוי בין ליבו לגופו. 
   המסקנה: אין טעם בחיים החומרניים האלה כיוון שהנפש נתונה למקום אחר לא"י.
   "תפארת הפתיחה" הזו הפכה למטבע לשון שימושית גם היום.
   
   
3. "חבל אדום" לעומת "כבל ערב": חבל ארץ הנשלט על ידי הנוצרים לעומת ספרד המתוארת "ככבל" (כבית אסורים עבור הדובר) הנשלט על ידי המוסלמים.
   
   
4. "יקל בעיני" לעומת "יקר בעיני": יהיה קל ופשוט עבורי לעזוב את ספרד באותה מידה שיהיה חשוב ומשמעותי לי להגיע ולראות את א"י.
   
   
5. עזוב לעומת ראות: קל יהיה לי לעזוב את ספרד , להיפרד מחיי בהווה, אומר הדובר, רק כדי לראות את א"י למרות חורבנה.
   
   
6. "כל טוב ספרד" לעומת "עפרות דביר נחרב": תפארת ספרד שאינה חשובה לי לעומת הריסות ציון שחשובה וקדושה בעיני.

חשוב:

יש התאמה בין צורה לתוכן בשיר ( כמאפיין של השירה הקלאסית בימי הביניים) בכך שהשיר בנוי על תקבולות ניגודיות וצורה זו של עיצוב ספרותי מתאימה להרגשה של הדובר, למצב החצוי בו הוא נמצא.

צימודים

חלק מהניגודים הם גם צימודים ובכך הם מכפילים את משמעות המילה ומחזקים את האמירה בכל בית:

1. חבל-כבל: צימוד שונה אות תחילית. המשמעות הראשונה היא של "אזור", המשמעות הנוספת היא של "אזור כפוי " על ידי החלפת הח' בכ'. א"י נשארת במשמעותה הראשונה כאזור מועדף (עוד מתפארת הפתיחה) ואילו ספרד מודגשת כאזור לא רצוי, בו המשורר חש כבול.
2. יקל-יקר: צימוד שונה אות סופית- מדגיש את היחס המנוגד של הדובר לספרד וא"י. את האחת קל לו לעזוב ואת השנייה חשוב לו לראות.
3. "מערב- יערב- ערב": צימוד גיזרי כשלכל מילה יש משמעות אחרת למרות הדימיון בצלילים ובבסיס  ע.ר.ב

שאלות רטוריות

בתפארת הפתיחה, "הסוגר" מסתיים בשאלה רטורית :"איך אטעמה את אשר אוכל ואיך יערב?" המדגישה את חוסר המשמעות או טפלות החיים בספרד עבור המשורר. 

בבית ב'- "איך אשלם נדרי ואסרי, בעוד ציון בחבל אדום ואני בכבל ערב?"- שאלה רטורית המחזקת את התסכול של המשורר ותחושת חוסר האונים שלו כלפי המצב בו הוא נתון.

מיטונימיה

"האוכל" בתפארת הפתיחה מסמל או מייצג את הנאות החושים. אוכל במשמעות של הנאות חומריות.

רטוריקה

סימני השאלה וסימן הקריאה  בסוף השיר נותנים משמעות של בעיה ופתרון ליחס בין הבתים ומקשרים אותם ליחידה הומוגנית אחת. האמירה בשיר ברורה ונחרצת.

מבנה השיר

השיר בנוי "כקטעה" (שיר שווה חרוז קצר מעשרה טורים), המסתיים "בחרוז מבריח":"רב" המתקשר לגעגועיו הרבים של הדובר לא"י.