בתקופת המקרא ובתקופת בית שני, היצירה הספרותית-עברית היתה בסימן של קודש. הופעתה של שירת החול בספרד, בהשפעת השירה הערבית היוותה חידוש מהפכני. ההבדלים בין שירת הקודש-רשות לבין שירת החול, היו במספר תחומים:


פרמטר שירת הקודששירת החול 
תפקיד השירה תפקידה של שירת הקודש-רשות לשרת טקסים דתיים,
היא נאמרה לפני תפילות. השירים הוקראו על ידי שליחי ציבור.
התוכן המרכזי היה שבח והלל לאלוקים,
והצגת גדולתו לעומת קטנותו ואפסותו של האדם.		שירת החול לא נועדה למעמדים וטקסים דתיים,
היא עסקה בכל תחומי החיים, כגון:
הגות, טבע, יין, תלונות, קינות, שבח, מלחמה וכו'.
השירים נשלחו לידידים והוקראו בכינוסים או במסיבות.
האווירה בשיר האווירה בשירת הקודש-רשות היתה אווירת קדושה ושגב.
המסר העיקרי: אהבת אלוקים, שהיא הייעוד האמיתי של האדם בחייו.

שירת החול הותאמה למצב הכללי,
המצב המתואר בשיר לעיתים כבד וקודר ולעיתים חגיגי ונהנתי.
עמדת הדובר האדם קטן ואפסי מול גדולתו וכוחו של האל.
האמונה באל היא מרכז השיר.
שירי הקודש יסתיימו במילה הלקוחה מהתפילה
אותה נועד השיר להקדים ולשרת.		בשירת החול, עמדת הדובר מותאמת לנושא השיר:
הדובר מתלונן על מצבו, מבכה מותו של אדם אהוב, מתפעל מהטבע, מאושר וכו'.
האדם, תחושותיו ורגשותיו הן במרכזו של השיר.
השיר יסתיים בדרך כלל במסקנה, סיכום, הבעת משאלה, הבטחה וכו'.


שירת חול

שינוי אחרון: יום שלישי, 24 אפריל 2018, 10:05 AM