1. שורות 23-25

"תא שמע עיגולי דבילה וככרות של נחתום" 

הגמרא מביאה הוכחה נגד אביי

מכך שלמדנו במשנה על 

'עיגולי דבילה' - שהם תאנים מיובשות דבוקות אחת לשניה בצורת עיגול

ו'ככרות נחתום' - שהם לחמים שנאפים במאפייה


''הרי אלו שלו''

והדין הוא שהמוצא אותם יכול לקחת אותם לעצמו

כי לשני הדברים האלו אין סימני זיהוי מיוחדים


"והא לא ידע דנפל מיניה" 

מוכיחה הגמרא - הרי הוא שם לב שנפלו ממנו התאנים או הכיכרות

וזה יאוש שלא מדעת

כי הוא עוד לא יודע כדי שיתייאש

והדין הוא הרי אלו שלו

סימן שייאוש שלא מדעת נחשב יאוש כמו שאמר רבא