2. שורות 18-20

''תא שמע מעות מפוזרות הרי אלו שלו''

הגמרא מביאה הוכחה נגד אביי

מכך שלמדנו במשנה שמי שמצא כסף מפוזר יכול לקחת אותו לעצמו 

ונחשב שהבעלים התייאש


''אמאי? הא לא ידע דנפל מיניה''

פירוש - ומדוע יכול לקחת לעצמו

הרי מי שנפל לו כסף לא שם לב שנפל לו

וזה 'יאוש שלא מדעת' כי זה לא היה בדעתו

והדין הוא שאפשר לקחת - הוכחה ש'הוי יאוש'!