תקציר ידע
העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם
החלטת כ"ט בנובמבר והפעילות הדיפלומטית היהודית לגיוס תומכים
הפעילות הדיפלומטית היהודית לגיוס תומכים בהחלטה
יועצו של שר החוץ הבריטי, אמר לאנשי הסוכנות היהודית שכדי להשיג החלטה חיובית של האו"מ על היהודים להשיג רוב של שני שליש בעצרת.
למשימה זו גויסו כל בכירי הפקידים במחלקה המדינית של הסוכנות. היתה זו קבוצה של כמישה עשר נציגים בראשם עמד משה שרתוק (שרת). על כל אחד מחברי הקבוצה הוטל טיפול במדינה אחרת, כדי להשיג את תמיכתה בהצבעה. החלוקה נעשתה לפי הרקע, הקשרים וכישורי השפה של החברים. כך למשל אליהו ששון טיפל בסורים, תימנים ועיראקים. משה טוב טיפל בקולומביה אליהו אילת בסובייטים ועוד.
מאמץ דיפלומטי ארוך הושקע גם בקרב המשלחות הערביות והמוסלמיות ולהודו. הציונים שכנעו את עצמם שהיא עשוי לתמוך בישראל בגלל מספר נקודות דמיון כמו המאבק בבריטים והתעוררות לאומית. למשימה זו גויסו אנשי רמי דרג ובראשם אלברט אינשטיין שכתב מכתב לראש ממשלת הודו נהרו.
משה שרתוק היה מודאג לגבי תמיכתה של צרפת הוא חשש שצרפת לא תתמוך בהקמת מדינה יהודית מחשש שיפגעו קשריה עם בריטניה ועם העולם הערבי. מאחר ועמדתה היתה עלולה להשפיע על מדינות אחרות נעשו מאמצים גדולים להפעיל קשרים בהולנד, בלגיה ובלוקסמבורג כדי להבטיח את תמיכתן. מאמצים שנשאו פרי וגם צרפת הצביע בעד החלוקה.
ב-25 בנובמבר 1947 היו חסרים שני קולות כדי להשיג את הרוב הנדרש של שני שלישים. לצורך זה התגייסו הנהגה הציונית יחד עם משלחת אמריקאית באו"ם ויהודים בעלי אינטרסים כלכליים ואישיים כדי ללחוץ על המדינות הנייטרליות. במסגרת מאמצים אלו משה שרת שלח מברק לשר החוץ היווני ובו ביקש לתמוך בעצרת בתוכנית החלוקה מתוך תחושת אחריות היסטורית וסיבות נוספות.
המאמצים הדיפלומטיים צלחו ובהצבעה ב-כט' בנובמבר הצביעו 33 מדינות בעד תוכנית החלוקה.
במקביל למאמצים הדיפלומטיים באו"מ נפגשה בחשאי גודלה מאיר עם המלך עבדאללה, מלך ירדן, בכוונה להגיע להסכם בין המדינה היהודית והערבית. המלך עבדאללה מסר על כוונתו להשתלט על אזורי המדינה הערבים כדי למנוע את העברתם לידי המופתי ועל נכונותו לחתום על הסכם עם המדינה היהודית. הסכם זה סייע להשקיט את החששות של תומכי החלוקה.תוצאות ההצבעה על תוכנית החלוקה
ב-29 בנובמבר 1947 התקיימה ההצבעה על המלצות ועדת אונסקו"פ, בשינויים קלים. ההצעה נתקבלה ברוב של 33 קולות בעד, 13 מדינות הצביעו נגד ההצעה, נמנעו 10 מדינות ובכללן בריטניה, מדינה אחת נעדרה, תאילנד. האו"ם כלל אז 57 מדינות בלבד.
תוכנה של ההחלטה שהתקבלה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947
חלוקת הארץ והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל:
- מדינה יהודית: שטח המדינה היהודית יהיה כ-62% משטח ארץ ישראל המערבית. המדינה היהודית תכלול את הנגב, מישור החוף, הגליל המזרחי, עמק יזרעאל, הגליל התחתון והכנרת.
- מדינה ערבית: שטח המדינה הערבית יהיה כ-38% משטח ארץ ישראל המערבית. המדינה הערבית תכלול את אזור יהודה ושומרון, רצועת החוף הדרומית מרפיח ועד אשדוד, חלק מהגליל התחתון (הערים: שפרעם, נצרת ועכו).
בינאום ירושלים: ירושלים תהיה עיר בינלאומית שתשלוט על ידי האו"ם ותנוהל על ידי מועצת נאמנות מטעמו. ירושלים תהיה מפורזת (ללא צבא) ויוקם בה כוח משטרתי לשמירת החוק והסדר. השפות הרשמיות בה יהיו העברית והערבית.
שיתוף פעולה כלכלי בין שתי המדינות: בהחלטת החלוקה נקבע בין היתר, שבין שתי המדינות ייחתם הסכם לאיחוד כלכלי ושיתוף פעולה בנושאי תחבורה ומים. מתוקף הסכם זה יקבע מטבע משותף, יבוטלו גבולות המכס, יתקיים ניהול משותף של שירותי רכבות, נמלי ים, דואר, פיתוח חקלאי ועוד.