תקציר ידע

שתי המעצמות המובילות בעולם, ארצות הברית וברית המועצות, תמכו בהצעה. נקיטת עמדה משותפת על ידי שתי היריבות ב-"מלחמה הקרה" הייתה יוצאת דופן ובבחינת "נס". אולם דווקא המלחמה הקרה היא זו שמסבירה שלמרות היריבות ביניהן, שתיהן תמכו בהחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947: בין ארצות הברית וברית  המועצות הייתה "מלחמה קרה" - מאבק ותחרות על עמדת העליונות בעולם, ובכל זאת שתיהן צידדו בתוכנית החלוקה. בשל היריבות ביניהן השתמשה כל אחת מהן בדיוני האו"ם כדי לקדם את האינטרסים הפוליטיים והאסטרטגיים שלה ולפגוע באינטרסים של יריבתה, ובכל זאת שתיהן צידדו בתכנית החלוקה. 

עמדת ברית המועצות- נאום גרומיקו 

באפריל-מאי 1947 הנציג הסובייטי באו"ם, אנדריי גרומיקו, נשא נאום בו הפתיע את משתתפי העצרת בתמיכתו בשם ממשלתו להקים מדינה בארץ ישראל. תוכן דבריו היה מפתיע, לאור עמדתה האנטי ציונית המסורתית של ברית המועצות. מעבר לכך, התפתחה תקווה שעמדה פרו-ציונית של מעצמת על עשויה לשפר באופן ניכר את מעמד הציונות בזירה הבינלאומית.

הנימוקים שהציג גרומיקו להצדקת תמיכתו בהקמת מדינה ליהודים:

• היהודים סבלו רבות במהלך מלחמת העולם השנייה שנגרם על ידי גרמניה הנאצית.
• מצוקת הניצולים בהווה: מצבם הנואש של העקורים שרידי השואה - חסרי מולדת, בית ואמצעי קיום מדגיש את הצורך והדחיפות במדינה ליהודים.
• הכישלון של מדינות מערב אירופה להגן על היהודים מפני הנאצים מלמד שהפתרון למצוקת היהודים  הוא הקמת מדינה משלהם.
• הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל (פלשתינה).
•  למרות שהדרך הרצויה בארץ ישראל היא להקים מדינה עצמאית יחידה, מדינה דו-לאומית, הרי אם יתברר כי שני העמים - הערבי והיהודי - אינם יכולים לחיות בשלום במסגרת מדינית אחת- יהיה צורך להקים שתי מדינות, אחת יהודית ואחת ערבית.

השיקולים שהשפיעו על ברית המועצות להצביע בעד התוכנית

1. רצון לזרז את הוצאת בריטניה מאזור המזרח התיכון: על רקע המלחמה הקרה, שבה פעלה כל מעצמה להגדיל את שטחי ההשפעה שלה בעולם, ביקשה ברית המועצות לחדור למזרח התיכון. באותם ימים היה אזור זה נתון להשפעה מערבית, בעיקר של בריטניה וצרפת. על ידי תמיכה במדינה יהודית, ברית המועצות קיוותה להשיג דריסת רגל במזרח התיכון.

2. ההנחה שתמיכה במדינה יהודית תאפשר את הפיכתה למדינה פרו-סובייטית :היישוב בארץ ישראל היה ברובו בעל נטייה סוציאליסטית, והיה טבעי לראות בו בעל ברית לברית המועצות.

עמדת ארצות הברית: ארצות הברית בעד הצעת החלוקה 

הממשל האמריקאי היה חלוק בדעתו. שר החוץ ג'ורג' מארשל, לא התנגד לתוכנית. לעומתו, הפקידות הבכירה של משרד החוץ התנגדה מתוך רצון לשמור על קשרים טובים עם המדינות הערביות ששולטות על שטחי נפט רחבים במזרח התיכון, שכה חשובים לאינטרס הכלכלי האמריקאי. הנטייה האמריקאית הייתה לחכות ולראות לאן תתפתח ההצבעה באו"ם. תוך שתדלנות מקיפה תואמה פגישה (עשרה ימים לפני ההצבעה באו"ם) בין נשיא ארצות הברית טרומן לויצמן, פגישה בה הצליח וייצמן לשכנע את טרומן להורות למשלחת האמריקאית להצביע בעד הוספת הנגב הדרומי לשטח המדינה היהודית וכן להפעיל לחץ כדי להשיג רוב של שני שליש ממדינות העצרת.

השיקולים שהשפיעו על ארצות הברית להצביע בעד התוכנית

1. דריסת רגל באזור: תמיכתה של ברית המועצות בהקמת מדינה יהודית הפתיעה את ארצות הברית ועל כן לא יכלה שלא להביע את תמיכתה בתוכנית החלוקה לאור "המלחמה הקרה".

2.לחץ דעת הקהל הלא יהודי שהושפעה ממוראות השואה: המראות ממחנות העקורים והידיעות באמצעי התקשורת על רצח העם היהודי שנעשה באירופה במהלך המלחמה, גרמו לזעזוע קשה בציבור האמריקאי, בעיקר על רקע מצב העקורים היהודים באירופה שהיו בטיפול החיילים האמריקנים. הזעזוע הציבורי גרם ליצירת דעת קהל אוהדת ליהודים העקורים וליישוב היהודי בארץ ישראל, וכך נוצר לחץ כבד על הנשיא טרומן לתמוך בהקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל ובסיומו של המנדט הבריטי שלא אפשר את עלייתם של העקורים לארץ.

 החשיבות של תמיכה ברית המועצות וארצות הברית לתוצאות הדיון באו"ם:

בעקבות ברית המועצות וארצות הברית הצביעו כל מדינות הגוש הקומוניסטי מצד אחד, וכל מדינות הגוש הדמוקרטי מצד שני,  בעד הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל, דבר שהיווה מפנה מכריע ביחסי הכוחות באו"ם.