הסבר ליחידת עודנו הטל

''עודהו הטל עליהן ושמח הרי זה בכי יותן''

הקדמה - 

הגמרא עוסקת בהלכה שנקראת 'הכשר טומאה'

משמעות הלכה זו -

מאכלים יכולים לקבל טומאה רק כאשר היו עליהם אחד משבעת המשקים הבאים

יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים

כאשר אחד משבעת המשקים נשפך על מאכל מסוים

ולאחר מכן אותו מאכל מקבל טומאה, למשל שהיה באוהל של מת או שנגע בו שרץ

המאכל נטמא

הסוגיה עוסקת במקרה שאדם העלה פירות לגג כדי לייבש אותם

פירות מיובשים

ולפתע הוא מגלה שנפל עליהם טל

השאלה היא האם הטל מכשיר את הפירות לקבל טומאה

ואומרת הגמרא - 

'עודהו הטל עליהן ושמח' - כלומר כל עוד הטל עדיין על הפירות, והבעלים מרוצה מזה

'הרי זה בכי יותן' - נאמר על כך הפסוק 'כי יותן' שזה המקור לכך שהפירות מוכשרים לקבל טומאה באמצעות משקים

'נגבו' - אבל אם הוא רואה את הפירות אחרי שהטל כבר התייבש

'אף על פי ששמח' - למרות שהוא מרוצה מכך שהיה טל...

המשך בעמוד הגמרא הבא

'אינן בכי יותן' - במקרה שהבעלים גילה שהיה טל על הפירות רק אחרי שהטל התייבש,

אין לפירות דין הכשר לקבל טומאה

'טעמא מאי' - מה הטעם?

'לאו משום דלא אמרינן' - האם לא בגלל שלא אומרים

'כיון דאגלאי מילתא דהשתא ניחא ליה, מעיקרא נמי ניחא ליה'

= כיון שהתברר שעכשיו נוח לו,  מההתחלה גם היה נוח לו

כלומר הגמרא מוכיחה לטובת רבא -

טל שנפל על הפירות שלא מדעת - לא נחשב טל ומכשיר לקבל טומאה

כך גם יאוש שבא לאדם שלא מדעת - לא נחשב יאוש!

אביי משיב להוכחה נגדו

'שאני התם דכתיב יתן עד שיתן'

כלומר, המקרה של טל שונה מהמקרה של יאוש

בטל כתוב 'כי יתן' וזה מלמד אותנו שצריך שהבעלים ידע בפועל

ובטל כיון שהוא לא ידע שנפל לא הוכשר לקבל טומאה