הסבר ליחידת שטף נהר

"ת"ש = תא שמע"

בוא ושמע ראיה נגד רבא

"שטף נהר קוריו עציו ואבניו ונתנו בתוך שדה חבירו" 

מקרה - לאדם היו חומרי בניה בחצר, בא נהר ושטף אותם משם, והעביר אותם לשדה של חברו

"הרי אלו שלו" 

דין - החבר יכול להשתמש בחומרי הבניה לעצמו

"מפני שנתיאשו הבעלים"

נימוק - משום שברור שהמאבד התייאש מהם

"טעמא דנתיאשו הבעלים הא סתמא לא"

מדייקת הגמרא - דווקא בגלל שהמאבד התייאש, אך אם לא ברור שהתייאש לא

רואים מכאן שיאוש שלא מדעת לא נחשב יאוש ואי אפשר לזכות

כדעת אביי, נגד רבא

"הכא במאי עסקינן כשיכול להציל"

עונה רבא להוכחה נגדו - 

כאן במה מדובר? כשאפשר להציל

כלומר מדובר כשהנהר שטף חפצים שיש בהם סימנים

שבדרך כלל לא מתייאשים מהם

ולכן כאן גם רבא מודה שרק יאוש מדעת נחשב יאוש

ולא יאוש שלא מדעת

''אי הכי אימא סיפא''  = אם כך, אמור את הסוף

שאלה - אם מדובר בחומרי בניה שיש בהם סימנים, 

יהיה קשה מסוף דברי הברייתא, שם נאמר:

"אם היו הבעלים מרדפין אחריהם חייב להחזיר" 

כלומר, אם האדם שנשטפו מהחצר שלו החומרי הבנייה רודף להשיג אותם

החבר שלחצרו נשטפו חומרי הבניה לא יכול לזכות בהם, אלא חייב להחזיר

"אי ביכולין להציל מאי אריא מרדפין אפילו אין מרדפין נמי"

ואם מדובר בחומרי בניה שיש בהם סימנים

גם אם המאבד לא רודף להשיג אותם עדיין צריך להחזיר לו כי לא מתייאש (כי יש סימנים)?

"הכא במאי עסקינן ביכולין להציל על ידי הדחק"

תשובה - אמנם מדובר שיש סימנים, אבל רק לעיתים רחוקות (='שעת הדחק')ישתמשו בהם כדי להשיב את החפץ לבעליו

"מרדפין לא אייאוש אין מרדפין אייאושי מיאש"

ולכן רק אם אנחנו רואים שהבעלים רודף להשיג את מה שנשטף ממנו, אנו יודעים שהוא לא מתייאש וצריך להחזיר לו