הסבר ליחידת קציעות

תא שמע - בוא ושמע הוכחה גם נגד רבא וגם נגד אביי

קציעות בדרך ואפילו בצד שדה קציעות וכן תאנה הנוטה לדרך ומצא תאנים תחתיה 

תאנים דבוקות זו לזו, או פירות עץ תאנה, שאדם מצא בצד הדרך

ומדובר בעץ פרטי שפירותיו נושרים ברשות הרבים

מותרות משום גזל ופטורות מן המעשר 

הדין הוא שאפשר לאכול את הפירות

בזיתים ובחרובים אסור

לעומת זאת אם מדובר בעץ חרובים או זיתים אסור

הגמרא מניחה שהבעלים של העץ לא ידע שהפירות נפלו

ואם כך זה 'יאוש שלא מדעת'

ובתאנים הדין שמותר לאכול - סימן שהוי יאוש = הוכחה נגד אביי

ובזיתים וחרובים הדין שאסור לאכול - סימן שלא הוי יאוש = הוכחה נגד רבא

'בשלמא רישא לאביי לא קשיא' 

= על אביי לא קשה מהדין שמותר לאכול את התאנים ואת הקציעות (תאנים דבוקות)

'אגב דחשיבי ממשמש בהו' 

בגלל שהקציעות חשובות לו הוא שם לב אם הם נפלו מחוץ לביתו אל הדרך

וזה 'יאוש מדעת' ולא 'יאוש שלא מדעת'

'תאנה נמי מידע ידיע דנתרא'

תאנה גם הוא יודע שהתאנים שלו נושרות

וזה מדעת

'אלא סיפא לרבא קשיא דקתני בזיתים ובחרובים אסור'

אך קשה על רבא מהסוף, מהדין שאסור לאכול את הזיתים והחרובים

ולפי רבא יאוש שלא מדעת נחשב יאוש וזה שייך למוצא

'אמר רבי אבהו שאני זית הואיל וחזותו מוכיח עליו'

רבי אבהו מסביר שלזיתים יש מראה מיוחד ולכן הבעלים לא מתייאשים משום שיכולים לזהות את הזיתים זלהם

'ואע"ג דנתרין זיתי מידע ידיע דוכתא דאיניש איניש הוא'

ולמרות שנושרים מהעץ - אדם יודע את כיצד נראים הזיתים שלו

'אי הכי אפילו רישא נמי' = 'אם כך בהתחלה גם' - 

כלומר אם אדם מזהה את הפירות שלו, אז גם בתאנה הוא יזהה ואסור לאכול אותה, מדוע אמרנו שכן

'אמר רב פפא תאנה עם נפילתה נמאסת'

מסביר רב פפא שהתאנה נמעכת כשהיא נופלת מהעץ כי היא רכה ולכן היא מאבדת את סימני הזיהוי שלה