אשכול העולם היהודי - מקומה של ישראל בחיי העם היהודי.

הדילמות העיקריות של יהדות התפוצות

ליהדות התפוצות יש שלושה מרכיבי זהות:

לעיתים יש מתח בין שלושת מרכיבי הזהות של יהדות התפוצות, בעיקר כאשר זהותם האזרחית כאזרחי המדינה בה הם חיים מתנגשת עם זהותם הלאומית כיהודים ועם הזדהותם עם מדינת ישראל. למשל: כאשר הנאמנות לארץ המוצא מתנגשת עם הנאמנות למדינת ישראל.

הזהויות השונות בחברה היהודית בישראל

1. הזרם האורתודוכסי מתחלק לשני זרמים:

• הציבור החרדי
• הציבור הדתי-לאומי

2. הזרם הקונסרבטיבי (התנועה המסורתית)

3. הזרם הרפורמי

4. המסורתיים

הציבור החרדי

אחוז מכלל האוכלוסייה: 9%

ערכים מרכזיים:

• אמונה בהשגחה אלוהית והקפדה על קיום כל המצוות.
• לימוד התורה כערך עליון המבטיח את המשך קיום העם היהודי.
• מרות הרבנים – מקבלים את מרות הרבנים בכל תחומי החיים – פרטיים וציבוריים.
• ישנן תתי קבוצות בתוך החברה החרדית – ליטאים, חסידים, ספרדים, אשכנזים. בין הקבוצות יש הבדלים גדולים בתפיסות העולם, באורחות החיים וביחס למדינה.
• מעורבות בחברה הישראלית – מצד אחד הסתגרות מתוך רצון לשמר את אורח החיים הייחודי ולמנוע השפעה מערבית חיצונית, ומצד שני מגמה של פתיחות חלקית והשתלבות בעבודה, בפוליטיקה ובתחומים נוספים. מגמה זו מתבטאת בעליה בשיעור המתגייסים (שעדיין נמוך מאוד), בעלייה בשיעור היוצאים לעבוד ובעלייה בשימוש בטכנולוגיות החדשות, למרות שהן נוגדות את פסיקות הרבנים.
• היחס למדינה – אינו אחיד. חלק מתנגדים לקיום המדינה מתוך השקפה דתית שרק לאלוהים הסמכות להקים מחדש את המדינה היהודית, ומתוך רצון במדינת הלכה. חלק משלימים עם קיום המדינה כמסגרת המשליטה חוק וסדר.  
• מערכת חינוך נפרדת ממערכת החינוך הממלכתית – דגש על לימודי קודש לבנים, מעט מאוד לימודי ליבה. הבנות לומדות גם לימודי ליבה וחלקן ניגשות לבחינות הבגרות. זהו ביטוי לגישה הרב-תרבותית ולמתן זכויות קבוצה בישראל.
• חלק קטן מתגייס לצה"ל, רוב הגברים מצהירים שתורתם אומנותם ומקבלים פטור משירות.

הציבור הדתי לאומי

אחוז באוכלוסייה: 11%

המאפיינים:

• אמונה בהשגחה אלוהית והקפדה על קיום מצוות.
• השתלבות בחיי המדינה – באופן מלא.
• היחס לתרבות המודרנית – זרמים שונים שחלקם פתוח לחלוטין וחלק באופן חלקי או מצומצם.

שני זרמים בציבור הדתי-לאומי:

א.      דתיים מודרניים – זרם מתון הדוגל בשילוב יהדות לפי ההלכה עם אורחות חיים מודרניים.

ב.      חרדים לאומיים – שמרנים, דומים לחרדים בהשקפה על תרבות המערב, אך מחוייבים לציות לחוקי המדינה ולכיבוד סמליה.

היחס למדינה:

·         כל הקבוצות של הדתיים-לאומיים מחייבות את קיומה של המדינה ולוקחות חלק פעיל בחייה.

·         רואים בהקמת המדינה התחלת הגאולה.

·         מבחינתם יש התאמה בין הנאמנות לערכי המסורת וההלכה, לבין הפתיחות לערכי התרבות החילונית, הכללית והציונית.

המסורתיים

ציבור המונה כ-37% מהאוכלוסייה היהודית בישראל.

גיוון ניכר ביחס לשמירת מצוות:

·         יש מסורתיים דתיים ומסורתיים לא דתיים.

·         חלק שומרי מצוות במידה רבה וחלק במידה מועטה.

·         מבקשים לקיים מצוות מתוך רצון לשמור על המנהגים הדתיים מבית ההורים ומתוך הזדהות עם העם היהודי.

·         חלק שולחים לבית ספר דתי וחלק לבית ספר חילוני.

המסורתיים אינם קהילה נבדלת - משולבים בכל החברה הישראלית.

יחס אוהד לתרבות המערבית.

הזרם הקונסרבטיבי (התנועה המסורתית)

·         מחויבים להלכה היהודית.

·         סבורים שיש להתאים את ההלכה למציאות המשתנה ולכן מעדכנים את ההלכה ומצוותיה לחיים המודרניים.

·         מאמינים בחופש דת ובשוויון לנשים בהלכה.

·         מכירים באדם כיהודי לפי ההלכה – אם יהודייה או גיור כהלכה.

·         רואים חשיבות בנישואין לא מעורבים ומעודדים גיור במקרה של נישואין מעורבים.

·         ישנו מגוון רחב בקהילות הקונסרבטיביות מבחינת הפרשנות להלכה והיחס לנשים בפולחן הדתי.

הזרם הרפורמי (התנועה ליהדות מתקדמת)

·         אינם מחויבים לפרשנות האורתודוכסית של ההלכה.

·         מאפשרים בחירה חופשית אם לקיים מצוות או לא.

·         רואים חשיבות עליונה במצוות שבין אדם לחברו.

·         מתנגדים לכפייה בשמירת מצוות שבין אדם לאל.

·         שוויון מלא לנשים מבחינת הפולחן הדתי – נשים מכהנות כרבות, אין הפרדה בין נשים לגברים.

·         מכירים באדם כיהודי גם אם האב יהודי וגם אם לא גויר כהלכה.

·         אין אחידות בנושא נישואי תערובת.

*הערה: בארץ הזרם הרפורמי והזרם הקונסרבטיבי הם מיעוט מתוך החברה היהודית. ביהדות העולם, ובעיקר ביהדות ארה"ב, הם הזרמים המרכזיים.

חילונים

·         ציבור המונה כ-43% מהחברה היהודית בישראל.

·         חילוני הוא אדם שאינו מחויב לממסד הדתי ולאמונה הדתית.

·         אין הגדרה אחת מוסכמת למושג "חילוני".

·         חלק אינם מאמינים בקיומו של אל או השגחה עליונה. חלק מאמינים באל אך לא מאמינים בצורך לקיים מצוות דת.

·         אמונה בריבונות האדם על גורלו. העמדת הערך של האדם וחירותי כערכים עליונים.

·         רואים את היהדות כלאום וכתרבות.

·         חלק מחוברים למסורת היהודית (למשל חגים) מתוך ראייתם כחגים משפחתיים ולא כצו אלוהי.

·         מצויים בליבה של החברה הישראלית בכל תחומי החיים.

השסע הדתי

שסע = קרע, חתך.

השסע הדתי - הגדרה:

•  קו גבול החוצה את החברה היהודית בישראל  ומבטא מתח, קיטוב ומחלוקות בנוגע לאופייה הרצוי של המדינה ובנוגע למקומה של הדת במדינה ובמרחב הציבורי.
• השסע סב סביב נושאים שונים שעליהם יש מחלוקת ביחסים שבין דת ומדינה: השפעת הדת על אופי חוקי המדינה ואופן קביעתם, חינוך והקניית ערכי דת במערכות החינוך הממלכתיות ועוד.

תיאור הקבוצות השונות

המחלוקת מתקיימת בין קבוצות אוכלוסייה המגדירות עצמן חילונים ודתיים.

• הציבור הדתי: מבקש לתת לדת תפקיד מרכזי בעיצוב המרחב הציבורי במדינה.
• הציבור החילוני: מעוניין להפריד את הדת מהמדינה, כלומר – שלא תהיה מעורבות דתית בחיי המדינה.

הגורמים לשסע

1. הוויכוח על גיוס בחורי ישיבות

על-פי החוק חובת הגיוס לצה"ל חלה על כל גבר ואישה שהגיעו לגיל גיוס. עבור החרדים קיים הסדר "תורתו אומנותו" שפירושו שעיקר עיסוקם הינו לימוד תורה וכל זמן שהם עוסקים בלימוד תורה בישיבה, אין הם חייבים בגיוס.

החרדים: מבקשים להמשיך בהסדר זה, מתור ראיית חשיבות לימוד התורה כחשוב לעצם קיומו של העם היהודי.

הציבור החילוני והציבור הדתי בישראל מתגייסים לצבא מתוקף חוק, ורואים בהסדר "תורתו אומנותו" כהסדר לא שוויוני שמביא לחלוקה לא שווה בנטל החיים בישראל.

2. הוויכוח על המעמד האישי בישראל (נישואין וגירושין)   

חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין) קובע כי הכרת המדינה בנישואין ובגירושין תתבצע רק לפי ההלכה היהודית ולפי הזרם האורתודוקסי. זאת כדי לשמור את אחדות העם וכדי שלא ייווצרו קבוצות שלא יוכלו להינשא זו לזו, וגם במטרה להביא לידי ביטוי את היותה של ישראל מדינה יהודית.

 תומכי החוק טוענים:

א. החוק אינו פוגע בחירויות הפרט (חופש מדת והזכות לנישואין) ואינו מונע מאזרחי המדינה להינשא כרצונם, אלא עוסק רק בהכרה של המדינה בנישואין.

ב. ההכרה בנישואין נוגעת לזהות היהודית של המדינה, ולכן למדינה יש את הזכות לקבוע באילו נישואין היא מכירה.

 מתנגדי החוק טוענים:

א. למדינה אין זכות לאכוף נישואין על פי ההלכה בחקיקה וכי יש בכך משום פגיעה בחירויות הפרט, ובכלל זה בזכות לחופש מדת, כי הוא מחייב אנשים להתחתן בדרך דתית שלא בהכרח מתאימה להשקפת עולמם.

ב. החוק מונע מאנשים שונים בחברה הישראלית את הזכות להינשא – פסולי חיתון, בני זוג בעלי שיוך דתי שונה, עולי ברית המועצות לשעבר שהינם יהודים לצורך חוק השבות אך אינם בהכרח יהודים על פי ההלכה, זוגות חד מיניים.

ג. החוק פוגע בנשים ומותיר אותן עגונות אם הבעל אינו מוכן להתיר את הנישואין.

 3. מעמדם הרשמי של הזרמים הלא אורתודוקסים בישראל (רפורמים וקונסרבטיביים):

הציבור הדתי והממסד האורתודוקסי (הרבנות הראשית ובתי דין רבניים) מתנגדים להכרה בזרם הקונסרבטיבי ובזרם הרפורמי כזרמים יהודיים דתיים לגיטימיים. 

הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי וחלק מהציבור החילוני דורשים הכרה בפלורליזם דתי ושוויון בין הזרמים מבחינת מימון המוסדות והכרה בהם.

המתיחות נסובה בעיקר סביב שאלת הגיור, חיתון , מינוי רבנים והרכב המועצות הדתיות.

4. השבת- מאבק על צביון השבת במרחב הציבורי:

הדתיים רואים ביום השבת יום של קדושה אשר בו, על פי ההלכה על כל יהודי לשבות ממלאכה.

החילוניים רואים בשבת יום מנוחה מעבודה, יום המיועד למשפחה, לבילוי ולהנאה. הם מעוניינים שהשבת תהיה יום חופשי שבו כל אחד יהיה חופשי לעשות כרצונו. מי שרוצה בכך ישמור שבת במרחב הפרטי ומי שאינו מעוניין בכך יהיה חופשי להתנהג כרצונו גם במרחב הציבורי.

בעניין השבת קיימות מחלוקות שונות בנושאים כמו הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, נסיעה בשבתות ברחובות הקרובים לשכונות דתיות, פתיחת בתי קולנוע, תאטראות ומקומות בידור אחרים בלילות שבת ופתיחת מרכזי קניות לציבור הרחב בשבתות ובמועדי ישראל.

5. חקיקה דתית

ויכוח סביב חוקים שנחקקו על רקע דת כמו חוק בתי הדין הרבניים, חוק החזיר וחוק החמץ.

הדתיים שואפים שההלכה היהודית ועקרונות המשפט העברי הם שיקבעו בחוק את אופי המרחב הציבורי ואת אורח החיים של הפרטים במדינה. 

הציבור החילוני רואה בחקיקה דתית כפייה של אורח חיים דתי, פגיעה בזכות לחופש דת וחופש מדת, ופגיעה בזכות של כל אדם לקבוע את אורח חייו.

דרכי התמודדות עם השסע הדתי

1.   מתן אוטונומיה לחינוך החרדי והדתי – מערכת חינוך נפרדת המנוהלת באופן עצמאי, מתוך רצון לאפשר לציבור זה לחנך את ילדיו בהתאם להשקפת עולמו.

2.   התארגנות חברתית – במטרה לאפשר היכרות עם הצד השני, לימוד משותף של יהדות, שבתות משותפות.

3.   אמנות והסדרים – ניסיון של גורמים אזרחיים לנסח אמנות במטרה להגיע להסכמה בנושאי דת ומדינה במרחב הציבורי.