תקציר ידע

מדיניות השלטון העות'מאני (ג'אמל פחה) כלפי היישוב היהודי בא"י בזמן מלחמת העולם ה-1

מה הניע את המדיניות העות'מאנית? מה היו  יעדי השלטון ומה היו דרכי פעולה שנקט כלפי הישוב היהודי כביטוי למדיניות שננקטה. 

מדיניות השלטון העות'מאני (ג'אמל פחה) כלפי היישוב היהודי בא"י בזמן מלחמת העולם ה-1

למלחמה שפרצה באירופה בקיץ 1914 היו השפעות מידיות על מצבו של היישוב היהודי בארץ. היישוב היהודי מנה ערב המלחמה כ-85,000 איש, ורובם חיו בערים בעיקר בירושלים וביפו. כמחצית מאנשי היישוב היהודי היו נתיני מעצמות זרות, בעיקר רוסיה, והאחרים היו נתיני האימפריה העות'מאנית.

מדוע פגע השלטון העות'מאני ביישוב היהודי: היישוב היהודי התמודד עם קשיים שנבעו מעצם קיומה של המלחמה, לצד קשיים שנבעו מהמדיניות האנטי-ציונית של ג'מאל פחה.

1 .קשיי היישוב היהודי בארץ ישראל שנבעו מן המלחמה ומהשתתפות העות'מאניים בה:

מטרות - להבטיח את נאמנות כל התושבים ואת השליטה המלאה עליהם בזמן המלחמה ולמנוע קשר בין יהודים בא"י לבין המדינות הנלחמות באימפריה, למשל רוסיה ובריטניה.

הצעדים שנקט ג'אמל פחה כדי להשיג מטרה זו:

א. התעת'מנות: השלטון חייב את התושבים לקבל אזרחות עות'מאנית והתחייב לפטור את המת'עתמנים החדשים מגיוס למשך שנה. מהתעת'מנות נבעו חובות – מיסים, גיוס לצבא והגליית המסרבים. מי שסירב לקבל על עצמו נתינות עות'מאנית הועמד בפני סכנת גירוש, סכנה שאיימה בייחוד על בני היישוב היהודי שהחזיקו בנתינות רוסית.

ב. מניעת קשר עם המדינות הנלחמות נגד האימפריה: עם פרוץ המלחמה פסקה כמעט כליל תנועת הספינות בים התיכון. בשל כך הופסקו שירותי דואר, נותקו קשרי סחר והזרמת הון אישי בין א"י ובין אירופה. כספי החלוקה שרבים מבני היישוב הישן היו תלויים בהם לקיומם, לא הגיעו, והדבר גרם למצוקה בקרב רבים מהם.

2 .קשיי היישוב היהודי שמקורם במדיניות האנטי ציונית של השלטונות העות'מאניים:

מטרות -

למנוע ביטויי לאומיות שעלולים לעודד מרידה ופעולות נגד השלטון. בנוסף השלטון העות'מאני דרש להבטיח שליטה מלאה ונאמנות התושבים בזמן המלחמה. ציונים רבים נשארו נתינים זרים, ולא הפגינו נאמנות לשלטון העות'מאני.

הצעדים שנקט ג'אמל פחה כדי להשיג מטרה זו:

א. איסור על שימוש בסמלים לאומיים ציוניים: כבר עם בואו לארץ הכריז פחה כי אין לו דבר נגד היהודים, אך הוא מתנגד לציונות ויפעל נגד הציונים בארץ. השלטונות פעלו נגד גילויי הלאומיות היהודית בארץ. מושל יפו, אסר על שימוש בשלטים בעברית, בבולי הקרן הקיימת לישראל ועל הצגת סמלים ציוניים.

ב. גירוש מנהיגים ציוניים מהארץ: פחה הרחיק מהארץ כמה פעילים ציוניים בולטים כמו מנהיגי מפלגות הפועלים ובהם בן גוריון, בן צבי ודר' ארתור רופין מנהל המשרד הארץ ישראלי. אלפי יהודים גורשו מהארץ בהוראתו של פחה ) ורבים עזבו מיוזמתם( וביישוב היהודי פחת מספר התושבים בשליש.

הצהרת בלפור (1917)

הפרק שלפנינו עוסק בשאלות  המרכזיות: מדוע ניתן לראות בפרסום הצהרת בלפור הישג מרכזי לתנועה הציונית? ‏מהם הגורמים שהביאו את בריטניה לפרסם את הצהרת בלפור? אילו תגובות עוררה הצהרת בלפור בקרב הציונים, המשתלבים והערבים? 

הרקע המדיני

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בריטניה כאחת ממדינות ההסכמה, מעורבת במספר הסכמים הקשורים לבעיית ארץ ישראל (הסכמים המשקפים את האינטרסים הבריטיים):

1. איגרת מק-מהון (1915) – במהלך חילופי מכתבים בין הנציב הבריטי במצרים, מק-מהון, לבין השריף של מכה, חוסיין, בריטניה מבטיחה להעביר שטחים, ובתוכם נכללת גם ארץ ישראל, לצורך הקמת מדינה ערבית עצמאית ותמורת זאת הערבים התחייבו לפתוח במרד ערבי נגד השלטון העותומאני.

2. הסכם סייקס-פיקו (1916) – זהו הסכם חשאי, שנחתם בין בריטניה לבין צרפת, אשר במסגרתו חילקו ביניהן שתי המדינות את השליטה על שטחי האימפריה העותומאנית. ארץ ישראל אמורה הייתה להיות תחת שלטון משותף של שתי המדינות, מלבד שטח שמצפון לעכו שאמור להיות תחת שלטון צרפתי ונמלי יפו וחיפה תחת שלטון בריטי.

3. הצהרת בלפור (1917) – זוהי הצהרה הבריטית שנשלחת כאיגרת על ידי שר החוץ הבריטי אל הלורד רוטשילד. בהצהרה יש הבטחה לתמיכה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. הבטחה זו עומדת בסתירה הן למכתבי מק מהון והן להסכם סייקס-פיקו.
במהלך מלחמת העולם הראשונה ניהלו ראשי הציונות ובראשם חיים וייצמן (מנהיג בכיר בתנועה הציונית, מדען ולימים נשיא ההסתדרות הציונית והנשיא הראשון של מדינת ישראל) משא ומתן עם ראשי הממשל הבריטי, ובמיוחד עם משרד החוץ הבריטי במטרה להביא לפרסום הכרזה פרו-ציונית (הכרזה המכירה בזכות היהודים לריבונות בארץ ישראל).
המשא ומתן היה קשה והוביל קודם כל לניסוח כמה טיוטות, כשהראשונה שבהן נוסחה על ידי המנהיגות הציונית, אך משרד החוץ הבריטי ביצע בו תיקונים והנוסח הסופי נשלח על ידי שר החוץ הבריטי ,הלורד בלפור, כמכתב אל הלורד רוטשילד, ראש הפדרציה הציונית באנגליה, ב-2 בנובמבר 1917.

תוכנה של ההצהרה 

ניתן להבחין בשני חלקים עיקריים בהכרזה:

א.     החלק הכולל את ההבטחה להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

ב.     החלק הכולל את התנאים למימוש ההבטחה: שלא יפגעו זכויות הלא יהודים בארץ ישראל ושלא יפגעו זכויות היהודים בכל מקום אחר בעולם.

הצהרת בלפור

הקשיים בניסוחה של הצהרת בלפור

כאמור, הנוסח הסופי של הצהרת בלפור היה שונה מנוסח הטיוטה הציונית והוא עורר מספר בעיות הקשורות בניסוח של ההצהרה: 

• השימוש במושג "בית לאומי", שהוא בעצם מושג מעורפל, כתחליף למושג "מדינה", שכן בית לאומי איננו נוסח משפטי ברור ומוגדר.
• ההתחייבות הייתה להקמת בית לאומי "בארץ ישראל", אך אין כאן ציון מוגדר של גבולות, כך שניתן היה לפרש את ההתחייבות בצורות שונות (למשל שמדובר רק בחלק מארץ ישראל).
• השימוש במשפט "ממשלת בריטניה רואה בעין יפה ובמיטב מאמציה... תפעל להקל על הגשמת המטרה" גם משפט זה מעומעם ולא חד משמעי לגבי מידת המחויבות של בריטניה.
• ביחס להסתייגות (תנאי) של בריטניה "שלא יעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות או הדתיות של העדות הלא יהודיות..." גם היא לא חד משמעית, כי לא ברור אם זה כולל גם זכויות לאומיות או לא.
• ביחס להסתייגות (תנאי) של הבריטים "שלא יפגעו גם זכויותיהם ומעמדם של היהודים בכל ארץ אחרת" גם לגבי התחייבות זו, אין זה ברור איך בריטניה מסוגלת לפעול למימושה.

       בריטניה בחרה להשתמש בניסוח מעורפל כיוון שבאופן כזה המחויבות שלה כלפי יישום המסמך כלשונו יותר קטנה כי אפשר לפרש אותו בדרכים שונות.

הגורמים לפרסום ההצהרה

שאלה מרכזית העולה בהקשר להצהרה היא: מדוע החליטה בריטניה לפרסם את ההצהרה, שיש בה תמיכה בהקמת בית לאומי לעם היהודי, מה שעלול היה לפגוע ביחסים של בריטניה עם העולם הערבי?
מדובר בשילוב של גורמים הכוללים מספר אינטרסים: 

התגובות השונות לפרסום ההצהרה:

• הציונים: הם ראו בפרסום ההצהרה הישג גדול לתנועה הציונית, שכן היא הביאה לידי ביטוי את ההכרה של העולם בזכותו של העם היהודי להקים לעצמו מסגרת מדינית. מדובר בשלב חשוב במימוש הציונות המדינית של הרצל. ההצהרה גם הובילה לעידוד העלייה לארץ ישראל בשנות העשרים של המאה הקודמת.
• היהודים המתבוללים (הלא-ציוניים): התנגדו לרעיון ההצהרה כיוון שחששו לפגיעה במעמדם כאזרחים במדינות השונות. כן חששו להתגברות האנטישמיות שעלולה להביא לסילוק היהודים ממדינותיהם וגירושם לארץ ישראל.
• הערבים: התנגדו התנגדות נחרצת להצהרת בלפור. ערביי ארץ-ישראל והתנועה הלאומית הערבית המתגבשת החלו לפעול לביטול ההצהרה ובארץ ישראל החלו "מאורעות תר"פ/תרפ"א" (1920/1921) – פעולות אלימות נגד היישוב היהודי.