היסודות החוקתיים במדינת ישראל

היסודות החוקתיים של ישראל

יסודות חוקתיים - מערכת העקרונות, הנורמות והכללים על-פיהם פועלת המדינה. במדינות דמוקרטיות רבות בעולם היסודות החוקתיים של המדינה מעוגנים בחוקה. במדינת בישראל אין חוקה אולם היסודות החוקתיים מעוגנים בהכרזת העצמאות ובחוקי היסוד.

היסודות החוקתיים של ישראל כוללים את:

1. הכרזת העצמאות
2. חוקי יסוד
3. חוקי יסוד העוסקים בזכויות אדם – חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד: חופש העיסוק.
4. חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום היהודי (חוק הלאום) – חוק המעגן את אופייה היהודי של המדינה.
5. חוק השבות וחוק האזרחות.

הוויכוח על החוקה בישראל

בהכרזת העצמאות נקבע שייערכו בחירות לאסיפה המכוננת שתנסח את חוקת המדינה לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948. בפועל נבחרה האסיפה המכוננת ב-1949 ופרץ ויכוח, הנמשך עד היום, האם יש לכונן חוקה בישראל.

פשרת הררי לגבי חוקה בישראל

הצעה של ח"כ הררי שהתקבלה בשנת 1950 והיוותה פשרה בין תומכי ומתנגדי החוקה.

לפי ההצעה – הכנסת תחוקק חוקי יסוד בשלבים כבסיס לחוקה. בסיום חקיקת חוקי היסוד הם יאוגדו לחוקה אחת.

חוקי היסוד וההבדלים בין חוק יסוד לחוק רגיל

חוקי יסוד מהווים את פרקי החוקה העתידית לפי פשרת הררי. חוק יסוד הוא חוק השונה מחוק רגיל במעמד, בתוכן ובצורה.

בישראל נחקקו 13 חוקי יסוד.

ישנה מחלוקת פרשנית האם לחוקי היסוד בישראל יש מעמד חוקתי לפני שנעשה הליך לאגדם לחוקה מאוחדת. בעבר סבר בית המשפט שאין להם מעמד חוקתי. בשנת 1995 שינה בית המשפט את פסיקתו והכריז שיש לחוקי היסוד מעמד של חוקה וזהו המצב המשפטי כיום.

 

ההבדלים בין חוק יסוד לחוק רגיל

ההבדלים בין חוק יסוד לחוק רגיל באים לידי ביטוי בשלושה ממרכיבי החוקים: מעמד, תוכן, צורה.

א.      מעמד חוקי היסוד: לחוקי היסוד מעמד על הנוצר באמצעות שני מרכיבים:

1. שריון סעיפי החוק: השריון מבטיח ששינוי החוק יעשה אך ורק ברוב מוחלט של יותר ממחצית חברי הכנסת (לפחות 61 חברי כנסת) או ברוב מיוחס שהוא גדול יותר מרוב מוחלט. מטרת השריון היא למנוע שינויים שיעשו על-ידי רוב רגיל, מזדמן, בכנסת.
2. עליונות חוקי היסוד על חוקים רגילים – באה לידי ביטוי בשתי דרכים:

1)     פסקת הגבלה: פסקה שמגבילה את המחוקקים מלחוקק חוק שנוגד את חוקי היסוד, אלא אם כן התקיימו שלושה תנאים:

2)     הוראה בחוק יסוד גוברת על הוראה בחוק רגיל – כל חוקי היסוד עליונים על חקיקה רגילה. במקרה של סתירה ביניהם – הוראת חוק היסוד גוברת. לא ניתן לשנות חוק יסוד בתקנות לשעת חירום.

ב.     תוכן חוקי היסוד: 

חוקי היסוד עוסקים בתכנים של חוקה:

1. החזון של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
2. הגדרת מבנה השלטון וסמכויות רשויות השלטון במדינה – כיצד ייבחרו ומה מותר ואסור להן לעשות.
3. שמירת זכויות האדם והאזרח במדינת ישראל.

ג.       צורתם של חוקי היסוד:

·   כותרת:  יצוין שזהו חוק יסוד.

·   ניסוח: החוק ינוסח במילים כלליות (לא מפורט).

·   לא תצוין שנת החקיקה, כדי להדגיש שאין משמעות לזמן שבו נחקק החוק (בהשוואה לחקיקה רגילה שבה יש משמעות לתאריך משום שחוק מאוחר מבטל חוק קודם באותו הנושא).

חוקי יסוד

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

• החוק מפרט את זכויות היסוד של האדם בישראל (יש לזכור שתיים מהן): הזכות לחיים ולשלמות הגוף, זכות הקניין, הזכות לכבוד ולפרטיות, חופש התנועה.
• בחוק יש פסקת הגבלה: ניתן לחוקק חוק הסותר את הזכויות שבחוק היסוד, רק בתנאי שהוא הולם את ערכיה של מדינת ישראל ונועד למטרה ראויה ובתנאי שפגיעתו בזכות היא מידתית (כלומר – לא מעבר למידה הראויה).
• שאלת פרשנותו המרחיבה של החוק ע"י בית המשפט והשימוש שהוא עושה בו כדי לפסול חקיקה של הכנסת, נתונה במחלוקת ציבורית.

 

חוק השבות

חוק השבות  1950

• חוק שקובע שכל יהודי זכאי לעלות לארץ ולהתיישב בה.
• החוק חל גם על בני משפחתו הלא-יהודיים של יהודי – בת/בן זוג, ילדים בוני זוגם, נכדים ובני זוגם.
• החוק מהווה בסיס לאזרחותם של היהודים בישראל. במדינות רבות בעולם קיימת מדיניות הגירה המבוססת על עקרון שבות של בני הלאום באותה מדינה.
• חוק זה מאפשר רוב יהודי במדינת ישראל ומבסס את היות מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.

מטרת חוק השבות: מבסס את ישראל כמדינת העם היהודי על ידי כך שמאפשר רוב יהודי.

סוגיית מיהו יהודי:

קיים בישראל ויכוח לגבי השאלה מהי הגדרתו המדויקת של יהודי הזכאי לעלות לארץ מכוח חוק השבות.

בתיקון לחקיקה בשנת 1970 נקבע שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר ואינו בן דת אחרת.

החוק אינו מגדיר מהו הגיור המאפשר הגדרה כיהודי לצורך החוק (אורתודוכסי / קונסרבטיבי / רפורמי) והנושא נתון למחלוקת ציבורית.

חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום היהודי (המכונה חוק הלאום)

מהו חוק הלאום

חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום היהודי (להלן: חוק הלאום) מעגן את מעמדה של ישראל כמדינת הלאום היהודי וזו מטרתו העיקרית.

מטרת החוק

·         חוק הלאום הינו חוק יסוד, ועל כן יהיה חלק מהחוקה העתידית של מדינת ישראל.

·         החוק נחקק כדי לאגד בתוכו את מאפייני מדינת ישראל כמדינה יהודית.

·         החוק נותן נותן מעמד על לחלק מהמאפיינים היהודיים של המדינה, שלא היה להם מעמד כזה קודם לכן, למשל: מעמד השפה העברית.

·         מטרת החוק היא לבסס את מעמדה של ישראל כמדינת הלאום היהודי.

 

מאפייניו של חוק הלאום כחוק יסוד

תוכן:

·         חוק הלאום מדבר על אופי המדינה ועל מאפייניה. הסעיף הראשון בחוק מדבר על ארץ ישראל כמולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה הוקמה מדינת ישראל.

·         מדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי, ובה הוא מממש את זכותו להגדרה עצמית.

·         מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל הינו ייחודי לעם היהודי  - זהו הקשר הייחודי בין העם היהודי לארץ ישראל.

צורה:

·         שמו – חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום היהודי.

·         אין תאריך בחוק.

·         חוק הלאום מנוסח בקיצור ומפנה לחקיקת חוקים אחרים, למשל – מעמד השפה הערבית כמעמד מיוחד המצריך חקיקה.

מעמד:

בחוק הלאום יש פסקת הגבלה:

ניתן לשנות רק באמצעות חוק יסוד שהתקבל בכנסת על-ידי רוב מוחלט (61 חברי כנסת ומעלה).

האופן בו נותן חוק הלאום ביטוי למאפייניה היהודיים של המדינה

·         מעמד השפה העברית – החוק מעגן בפעם הראשונה את העברית כשפתה הרשמית של מדינת ישראל.

·         סמלי המדינה – החוק מעגן את סמלי המדינה: שם המדינה הוא "ישראל", דגל המדינה – לבן עם שני פסי תכלת ומגן דוד במרכזו, סמל המדינה – מנורת שבעת הקנים, עלי זית בשני צדדיה ולמטה המילה "ישראל".

·         לוח השנה העברי – הוא הלוח הרשמי של המדינה, לצד הלוח הלועזי.

·         ירושלים המאוחדת היא עיר הבירה של המדינה.

·         ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי – תהיה פתוחה לעלייה יהודית.

·         הקשר עם העם היהודי בתפוצות – אחריות לשלומם של היהודים בכל מקום בעולם, שימור הזיקה בין המדינה לעם היהודי בתפוצות, שימור המורשת התרבותית, הדתית וההיסטורית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות.

·         התיישבות יהודית – פיתוח ההתיישבות היהודית כערך לאומי.

·         ימי החג וימי הזיכרון הרשמיים של המדינה – יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, יום העצמאות הינו יום חג רשמי, השבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה.

 

הוויכוח על חוק הלאום

נימוקים נגד חוק הלאום[1] (חובה לדעת נימוק אחד)

1.      ישראל מדינה דמוקרטית - בנוסח החוק לא מוזכרת חשיבות השמירה על עקרונות הדמוקרטיה וזכויות האדם בישראל, ברוח הכרזת העצמאות. המילה דמוקרטיה כלל אינה מוזכרת בחוק.

2.      ערך השוויון  - חוק היסוד אינו מזכיר את ערך השוויון ואת החובה להעניק שוויון זכויות מלא גם לאזרחיה הלא יהודיים של המדינה ולכלל המיעוטים בישראל. בהכרזת העצמאות יש התחייבות מפורשת להענקת שוויון זכויות מלא למיעוטים החיים במדינה, אך בחוק אין להתחייבות זו ביטוי כלל.

3.      ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית - עיגון ההיבט היהודי של המדינה בחוק הלאום מביא להפרת האיזון בין ישראל כמדינה יהודית לבין ישראל כמדינה דמוקרטית, מכיוון שאין אזכור לדמוקרטיה ולערכיה בחוק.

4.      התיישבות יהודית - החוק מגדיר את ביסוס ההתיישבות היהודית כערך לאומי אותו תקדם המדינה. הדבר עלול להוביל להדרה גזעית של המיעוטים ביישובים ולפגיעה קשה בשוויון ובכבוד האדם.

5.      מעמד השפה הערבית – החוק פוגע במעמדה הקיים של הערבית כשפה רשמית. ניתן לקבוע כי לעברית מעמד גבוה יותר כשפת המדינה, אך אי הגדרת הערבית כשפה רשמית פוגע במיעוט הגדול הדובר ערבית בישראל.

6.      הקשר עם יהדות התפוצות – החוק מגדיר שישראל צריכה לפעול רק בתפוצות לטיפוח הקשר עם יהדות התפוצות. כלומר – בישראל היא אינה צריכה לעשות זאת. ניסוח זה נעשה מתוך חשש של המפלגות החרדיות שאם ינוסח אחרת, החוק יחייב את המדינה להכיר בזרמים הלא אורתודוכסיים ביהדות, שבחו"ל הם הרוב (רפורמים וקונסרבטיבים).

 

נימוקים בעד חוק הלאום[2] (חובה לדעת נימוק אחד)

1.      מדינת הלאום היהודי - חוק הלאום אכן מעניק מעמד לא שוויוני ללאום היהודי במישור של הגדרה עצמית – מדינה יהודית בארץ ישראל, אולם זהו מעמד לגיטימי משום שישראל הינה מדינת לאום יהודית ולכן יש חשיבות על שמירת זהותה כמדינה יהודית, בית ללאום היהודי.

2.      ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית - החוק מחייב את בתי המשפט לערוך איזון נכון במקומות בהם יש התנגשות בין זכויות הפרט לבין ערכים לאומיים. עד חקיקת חוק הלאום ניתנה עדיפות אוטומטית לזכויות האדם, וכעת יחויבו בתי המשפט לאזן בין ישראל כמדינה דמוקרטית לבין ישראל כמדינת הלאום היהודי.

3.      ערך השוויון - החוק אינו נוגע כלל במישור של זכויות הפרט ולכן אזכור ערך השוויון אינו מתאים לתוכנו. יש לחוקק חוק יסוד המגדיר את נושא השוויון, במסגרת חוקי היסוד האחרים המדברים על זכויות אדם (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק).

4.      ערך השוויון - הזכות לשוויון המעוגנת בחקיקה בישראל, ועל כן החוק אינו פוגע בערך השוויון בהיבט של זכויות האדם.