גישות כלכליות-חברתיות במדינה הדמוקרטית

גישות כלכליות-חברתיות במדינה הדמוקרטית

שתי גישות כלכליות-חברתיות:

•         הגישה הניאו-ליברלית.

•         הגישה הסוציאל-דמוקרטית.

גישות אלו מצויות בשני הקצוות של רצף. מדינות הרווחה הדמוקרטיות נמצאת על הרצף שבין הגישות, לפי השקפת העולם של השלטון באותה מדינה.

מדינת רווחה – מדינה דמוקרטית, שדואגת לרווחתם של תושביה בתחומים כמו חינוך, רווחה ובריאות. כל המדינות הדמוקרטיות הן מדינות רווחה, אך הן שונות בתפיסתן לגבי רמת המחויבות של המדינה לאזרחיה בתחום החברתי-כלכלי, כלומר – עד כמה צריכה המדינה להתערב בנושאי כלכלה וחברה ולגבות מסים, כדי לממן את השירותים החברתיים.

הגישה הניאו-ליברלית

(ניאו=חדש), (ליברלי=חופשי)

גישה זו מבוססת על הגישה הליברלית ועל עקרונות הקפיטליזם.

ליברליזם=השקפת עולם הדוגלת בצמצום מעורבות המדינה בכלכלה והתערבות רק בדברים החיוניים שבהם אין גורם פרטי שיפעל. בתחום הכלכלי זהו הקפיטליזם.

עקרונות הגישה הניאו-ליברלית:

•         הדגשת ערך החירות – לאזרחים ניתן החופש (=החירות) לפעול, ליזום, ליצור ולסחור, ובכך להגדיל את רכושם והונם. לפי גישה זו החירות מקדמת את טובת כלל החברה, כולל החלשים.

•         העמדת הפרט ומימוש טובתו במרכז – רק החירות לפעול למען עצמו ולנסות לצבור הון יביאו את האדם לפעול באופן יעיל שיוביל לרווחתו ולרווחת החברה. הפרט הוא האחראי לגורלו.

•         שוק חופשי (=תחרות חופשית, כלכלה חופשית) – כלכלה שבה כל ההחלטות והפעולות של אנשים ביחס לקניה ולמכירה של סחורות ושירותים מתקבלות ומתבצעות מרצון וללא כפייה. בשוק מתקיימת תחרות חופשית שמביאה ליעילות ולצמיחה.

•         צמצום מעורבות השלטון בחיים הכלכליים – כדי לשמור על חירות האדם, על היוזמה שלו ועל עצמאותו. המיסוי, שהוא הביטוי להתערבות הממשלה בחיי הפרט ופוגע בזכות לקניין, צריך להיות מינימלי, כדי לספק את השירותים החיוניים ביותר לאדם.

דוגמאות לצמצום מעורבות המדינה בתחום הכלכלי חברתי:

הפרטה - העברת האחריות על שירות חברתי או כלכלי, מהמדינה לגוף פרטי, למשל:

בתחום הכלכלי – בנקים, כבישי אגרה, משאבי טבע (גז, מינרלים).

בתחום החברתי – בחינוך, בטיפול בחלשים (זקנים, ילדים וכו').

עקרונות הגישה הסוציאל-דמוקרטית

•         הדגשת ערך השוויון הכלכלי-חברתי – שאיפה לצמצום פערים בכל תחומי החיים (פוליטי, כלכלי, חברתי, תרבותי). במקרה הצורך האדם יכול להישען על סיוע כלכלי-חברתי מהמדינה משום שלמדינה יש אחריות כלפי החלש.

•         שוויון פוליטי תלוי בשוויון הכלכלי-חברתי – אדם שטרוד בניסיון לספק פרנסה מינימלית למשפחתו לא יהיה מעורב בחיים הפוליטיים ובמעשי השלטון. לכן צריך לספק לו בטחון כלכלי-חברתי כדי ליצור מעורבות פוליטית.

•         על המדינה להתערב באופן פעיל במערכת הכלכלית – כדי למנוע אי שוויון, כדי להבטיח קיום בסיסי בכבוד לכל אדם וכדי לצמצם פערים בין עניים לעשירים. המדינה אמורה לגבות מיסים מבעלי הכנסות גבוהות כדי לממן שירותים חברתיים לנזקקים.

•         כלכלת שוק – מאפשרת לקיים חירות כלכלית, אך נמצאת בפיקוח ובמעורבות של השלטון.

דוגמאות להתערבות של המדינה בתחום הכלכלי-חברתי:

סבסוד או הענקת שירותים חברתיים - המדינה מעניקה שירותים לאזרח בחינם, מתוך תפיסה שזוהי אחריותה לספק שירותים אלו, כדי להביא לשוויון הזדמנויות. למשל: חינוך חינם - בישראל יש חקיקה שמבטיחה חינוך חינם בגילאי 3-18 (חוק חינוך חובה חינם), בבריאות – החוק המסדיר את הביטוח הרפואי הממלכתי. 

חקיקה חברתית – למשל חוק חינוך חובה חינם בגילאי 3-18 בישראל, חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

הלאמה – הפיכת נכס בבעלות פרטית לנכס בבעלות ממשלתית בתוקף החוק. למשל – במקרה של סכנה למערכת הבנקאית – הלאמת בנק.

עקרונות הגישות החברתיות -כלכליות זו מול זו