המאפיינים היהודיים של המדינה

ההיבט המשפטי של מדינת ישראל כמדינה יהודית

מדינת ישראל היא מדינה יהודית המקיימת משטר דמוקרטי. אופייה היהודי של המדינה מוצא ביטוי, בין היתר, בחקיקה המתקבלת בכנסת, כמקובל במדינות דמוקרטיות. החוקים, כמו כל חוק, קובעים את הסדר שעל פיו תתנהל המדינה, אך גם את העקרונות והערכים של ישראל כמדינה יהודית.

בחוקים הקשורים לאופייה היהודי של מדינת ישראל, ישנו ביטוי להיבטים השונים של המונח "יהדות" ולגישות השונות לאופייה הרצוי של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

ישנם שלושה היבטים למונח "יהדות": יהדות כדת, יהדות כלאום ויהדות כתרבות.  האם כשאנחנו אומרים "מדינה יהודית" אנחנו מתכוונים "שיהיו בה חוקים שתואמים את מצוות הדת"? או אולי הכוונה לכך ש"יהיו בה חוקים שעוזרים ליהודים, במיוחד אחרי השואה, וחוקים שעוזרים גם ליהודים שבכל העולם אפילו שהם לא גרים כאן"? ואולי הכוונה ש"החוקים כאן יהיו בהשראת התרבות היהודית שהתפתחה במשך הדורות, אבל לא דווקא שנקבע בחוק את המנהגים הדתיים עצמם בהם נוהגים יהודים דתיים"? 

באמת קיימים בישראל חוקים משלושת הסוגים: חוקים דתיים, חוקים למען היהודים וחוקים בהשראת היהדות. ניתן דוגמאות לחוקים מכל אחד מהסוגים:

חוקים הנובעים ממצוות הדת היהודית

חוקים אלו מתבססים על מצוות דתיות והלכתיות, ומטרתם היא לתת ביטוי לאופי היהודי של המדינה ולאורחות החיים היהודיים.

חוק שעות עבודה ומנוחה

•        מטרה: לתת ביטוי לאופייה היהודי של המדינה ולמצוות הדת היהודית. השמירה על השבת וחגי ישראל היא חלק ממצוות הדת.
•        תוכן: חוק המגדיר את שבועת העבודה ואת ימי העבודה והמנוחה במשק בישראל, וקובע ששבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה. למי שאינו יהודי יש זכות לקיים את ימי המנוחה בימי השבתון והחגים של דתו. חוק זה מעגן מצד אחד את ההלכה היהודית ולכן הוא חוק דתי, אך הוא גם חוק חברתי המחייב את המעסיקים לתת לעובדים ימי מנוחה בחגים ובשבתות.

חוק בתי דין רבניים

•        מטרה: לתת ביטוי לאופייה היהודי של המדינה ולמצוות הדת היהודית. החוק עוסק בנישואין וגירושין ומטרתו להבטיח שהנושאים לנישואין ולגירושין אצל אזרחי המדינה היהודים יקוימו לפי ההלכה היהודית.
•        תוכן: החוק מעניק סמכות ייחודית לבתי הדין הרבניים לעסוק בנישואין וגירושין בין יהודים, עפ"י ההלכה. לפי החוק, כל אזרחי ישראל מחויבים להתחתן ולהתגרש במסגרת בתי הדין של בני דתם. לכן לפי החוק, נישואין וגירושין של יהודים בישראל יערכו לפי דין תורה. משנת 2010 מאפשרת המדינה נישואין אזרחיים לאזרחים שהינם חסרי דת.

חוק חג מצות 

•        מטרה: לתת ביטוי לאופייה היהודי של המדינה ולמצוות הדת היהודית, ביניהן המצוות הקשורות לאכילת חמץ בחג הפסח.
•        תוכן: החוק אוסר על הצגת חמץ בפומבי, למכירה או לצריכה, בכל ימי חג הפסח, ברשות הרבים באזורים יהודיים במהלך חג הפסח. החוק אינו אוסר על אכילת חמץ.

חוקים הנובעים מהיותה של ישראל מדינת הלאום היהודי

חוקים הנגזרים מהיותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. מטרתם היא להדגיש את היותה של ישראל מדינת הלאום היהודי כולו, לא רק בישראל אלא גם בעולם, ולתת ביטוי לאופייה הציוני של המדינה. 

חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום היהודי (חוק הלאום)

•        מטרה: החוק נחקק כדי לבסס את מעמדה של ישראל כמדינת הלאום היהודי, ומאגד בתוכו את מאפייני מדינת ישראל כמדינה יהודית.
•        תוכן: חוק הלאום מדבר על אופי המדינה ועל מאפייניה. הסעיף הראשון בחוק מדבר על ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ובה הוא מממש את זכותו להגדרה עצמית. בנוסף לכך, החוק מגדיר את העברית כשפתה הרשמית של המדינה, מגדיר את סמלי המדינה (סמל, המנון, דגל), את מעמדה של ירושלים כבירת ישראל, את לוח השנה העברי כלוח הרשמי של המדינה (לצד הלוח הלועזי), את הקשר של ישראל ליהדות התפוצות ואת זכותם של היהודים לעלות לישראל (חוק השבות), את פיתוח ההתיישבות היהודית, את ימי הזיכרון הרשמיים (יום הזיכרון לשואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות איבה), ואת יום העצמאות, השבת ומועדי ישראל כימי חג ומנוחה רשמיים.

חוק השבות

•        מטרה: לבסס את היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום היהודי ולהבטיח את הרוב היהודי במדינה.
•       תוכן: החוק (משנת 1950) קובע שכל יהודי זכאי לעלות לארץ ולהתיישב בה. החוק חל גם על בני משפחתו הלא-יהודיים של יהודי – בת/בן זוג, ילדים בוני זוגם, נכדים ובני זוגם. החוק מהווה בסיס לאזרחותם של היהודים בישראל.

החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם

•        מטרה: להדגיש את מעמדה של ישראל כמדינת הלאום היהודי כולו. החוק מתייחס לשואה שהתרחשה לפני קום המדינה, ומחזק את האחריות של מדינת ישראל ליהודים בעולם ולשואה שהתרחשה לפני קום המדינה.
•        תוכן: החוק קובע כללי ענישה ייחודיים (כולל עונש מוות) על פשעי נאצים ועוזריהם, למרות שנעשו לפי הקמת המדינה ומחוץ לגבולותיה. הענישה מתייחסת לפשעים שנעשו נגד העם היהודי.

חוקים הנובעים מהיותה של ישראל מדינת לאום אתנית-תרבותית יהודית

חוקים הנגזרים מהיותה של ישראל מדינת לאום אתנית-תרבותית. מטרתם היא להקנות אופי (צביון) תרבותי יהודי לאזרחי המדינה היהודים ולחזק את הקשר שלהם עם ההיסטוריה והמורשת היהודית.

חוק יסודות המשפט

•       מטרה: להקנות אופי (צביון) תרבותי יהודי לאזרחי המדינה היהודים ולחזק את הקשר שלהם עם ההיסטוריה והמורשת היהודית.
•       תוכן: קובע שאם יש בעיה משפטית שאין לה מענה בחוק, היא תוכרע ע"י השופטים עפ"י עקרונות החירות, הצדק, היושר, והשלום של מורשת ישראל.

ההיבט המשפטי הנורמטיבי – סיכום החוקים

היבט המשפטי הנורמטיבי – סיכום החוקים

מאפייניה של ישראל כמדינה יהודית במרחב הציבורי

מעמדה של השפה העברית כשפה הרשמית 

שפה לאומית נחשבת לסממן מובהק של זהות לאומית מודרנית. 

עד קום המדינה היו בישראל שלוש שפות רשמיות: אנגלית, עברית, ערבית. 

לאחר קום המדינה – מתבטל בחקיקה מעמדה של האנגלית כשפה רשמית. 

חיזוק מעמדה של השפה העברית בעקבות "חוק הלאום" (בשנת 2018)

עד לחקיקת חוק הלאום לעברית לא היה בחוק מעמד כשפה הרשמית היחידה של ישראל. כאמור, נותרה החקיקה מתקופת המנדט של עברית וערבית כשפות רשמיות. חוק הלאום מעניק לעברית מעמד כשפה הרשמית של ישראל, כביטוי לאופייה היהודי של המדינה. לפי חוק הלאום – לערבית מעמד מיוחד שלא ייפגע כתוצאה מהחוק, וצריך להסדיר את מעמד הערבית בחקיקה נפרדת. עד כה לא הוסדר מעמד השפה הערבית בחוק. 

לוח השנה העברי

• הצהרה: לוח השנה העברי הוא לוח השנה הרשמי של מדינת ישראל. הכרזה זו היא ביטוי לאופייה היהודי של המדינה.

• חופשות ושביתה מעבודה: החגים היהודיים הינם ימי השבתון הרשמיים במדינה. גם מי שאינו משתמש בתאריך עברי ביום יום יוצא לחופשות וסוגר את העסק בימים אלה, על פי התאריך העברי.

• חוק השימוש בתאריך העברי:  חוק השימוש בתאריך העברי קובע שעל כל מסמך רשמי של מוסדות המדינה חייב להופיע התאריך העברי.

סמלי המדינה

סמלי המדינה הקבועים בחוק מבטאים את זהותה היהודית.

שלושת סמלי המדינה הם:

א.      סמל המדינה – מנורת בית המקדש, משני צדדיה ענפי זית ומתחתיה השם "ישראל".

ב.      דגל המדינה

ג.       המנון המדינה – "התקווה"

בין הציבורי לפרטי – הסדר הסטטוס קוו

סטטוס קוו = המצב הקיים

רקע

ערב הקמת המדינה היו חילוקי הדעות בין דתיים לחילונים באשר לאופי ולצביון היהודי של המדינה, ובאשר למעמד הדת במדינה. לכן הושג ב-1947 הסכם בין המפלגות הדתיות והחרדיות לבין מפלגות הפועלים, במטרה לאפשר את ההכרזה על הקמת המדינה על דעת רוב הישוב היהודי בארץ ישראל, תוך השגת פשרה בנושאים שבמחלוקת בענייני דת ומדינה. ההסכם ידוע בשם הסדר הסטאטוס קוו (המצב הקיים).

ההסדר מבוסס על ההכרה שהפלגים השונים ביישוב היהודי מכירים בצורך לחיות ביחד ולכבד האחד את השני, למרות חילוקי דעות בנושאי דת ומדינה. ההסדר אינו מנסה למצוא פתרונות לנושאים השנויים במחלוקת, אלא יש בו הסדרה של נושאים עקרוניים וכללי המשחק בכל הקשור ליחסי דת ומדינה.

להסדר הסטטוס קוו אין מעמד מחייב. הוא איננו בעל תוקף משפטי ולמעשה אין הוא מחייב את מוסדות המדינה ולא גופים דתיים כלשהם. בכל זאת, לאורך השנים ההסדר היה מקובל על דתיים וחילוניים כאחד, כמסגרת של פשרה לחיים משותפים במדינת ישראל מבחינת מקומה של הדת בחיי המדינה. חלק מהנושאים בהסדר אף הוסדרו בחקיקה (חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק בתי הדין הרבניים, שמירת כשרות במקומות ציבוריים ועוד). בשנים האחרונות גוברת המחלוקת בנושאים השונים ליחסי דת ומדינה ומתערער מעמדו של הסדר הסטטוס קוו בעיני ציבורים רבים במדינה.

הגדרה

·         הסדר שנועד להכרעה במחלוקות בסוגיות דת ומדינה. במקור הינו מכתב הצהרת כוונות משנת 1947, שנשלח מהנהלת הסוכנות היהודית למפלגת אגודת ישראל החרדית.

·         ההסדר נועד למנוע העמקת מחלוקות בין דתיים לחילוניים ולאפשר חיים משותפים במדינה שעתידה לקום.

הסדר הסטאטוס-קוו כולל ארבעה סעיפים עיקריים המסדירים את היחסים בין דת ומדינה בישראל:

1.      שמירת כשרות במוסדות ממלכתיים (כמו למשל משרדי ממשלה וצה”ל).

2.      הגדרת השבת כיום המנוחה הרשמי של מדינת ישראל (ליהודים).

3.      שמירת המעמד האוטונומי (עצמאי) של החינוך הדתי – סעיף המאפשר לזרמי החינוך החרדיים בעיקר להמשיך ולהתקיים כפי שהם, תוך התערבות מינימלית של המדינה. הסעיף מאפשר לזרמים החרדיים להמשיך ולחנך את ילדיהם בהתאם להשקפת עולמם.

4.      נישואין וגירושין של יהודים יתנהלו בהתאם להלכה היהודית. כתוצאה מכך – לאחר קום המדינה מתן זכות בלעדית לבתי דין רבניים בנושאי אישות כמו נישואין וגירושין. סעיף זה נובע מהתפיסה של נושאי האישות כמרכזיים בהקשר של שמירה על אחדות העם היהודי.

רוב החוקים התקבעו בחקיקה. אופן שימורו וישומיו הראויים נתונים לאורך כל השנים במחלוקת ציבורית.