תקציר וניתוח היצירה

עלילת הסיפור

סיפור אהבה בין הודא, ערביה-נוצרית מחיפה, לבין שכנה אלכס, יהודי שעלה מברית המועצות.

זהו סיפורה של הודא הערבייה, החיה עם משפחתה בואדי ניסנס שבחיפה. זהו מקום בו גרים ערבים ויהודים בשכנות.
הרומן כתוב בגוף ראשון, מזווית ראייתה של הודא הגיבורה הראשית.

ברומן שני מעגלי התרחשות ומשמעות: 

1. מערכות היחסים של הודא: מערכת יחסים בין אשה לגבר, בינה לבני משפחתה, ובעיקר בין אשה אינדיבידואלית לבין עצמה, בסיפור אישי-אינטימי; 

2. יחסים בין עמים שונים: במעגל רחב ומקיף יותר, חברתי-לאומי-פוליטי מערכת יחסים בין שני עמים, בין העם היהודי לבין העם הערבי, החל מיחסי שכנות ועבודה ודו-קיום יומיומי בשלום, ועד יחסי ועויינות בין אוייבים, בין המיעוט הערבי לחברה הישראלית-יהודית השלטת. 

מובן ששני המעגלים הללו פולשים זה לזה, האישי והפוליטי: יחסים רומנטיים בין גבר ואשה שנרקמים אט אט ברגישות ומעוררים תקווה, לצד זהויות תרבותיות-לאומיות-דתיות ואתניות מתנגשות, בעיקר כשאירועים היסטוריים (כמו מלחמה) משפיעים על "האדם הקטן" שהוא במידה רבה קורבן של ההיסטוריה, חסר אונים מול כוחות חזקים ממנו, נקלע לסבך של אירועים שלא הוא תכנן אותם. זהו גם אחד מנושאי העומק המרכזיים של "חצוצרה בוואדי". 

מוקדים עלילתיים

• משפחתה של הודא היא משפחה ענייה, והודא מסייעת לפרנסתה. אחותה מרי, צעירה ותוססת (בהקבלה ניגודית להודא שעד הרומן עם אלכס היתה יותר עצורה, בעייתית ביחסה לגופה ולנשיותה, מתוסבכת ביחסה לגברים, כולל כאבים פסיכוסומטיים)  המחפשת מקום עבודה, אך אינה מוכנה לשנות את הרגלי חייה המתירניים לצורך כך. בביתן מתגורר עמן הסבא אליאס הסובל ממחלה חשוכת מרפא ומתמודד עם המציאות המורכבת באמצעות הומור. האם, שהתאלמנה בצעירותה, נפרדה מאחיה, שנמלטו לירדן וללבנון, והיא מוסיפה להתרפק על זיכרונות עושרה האבוד של המשפחה.
  
  

• משפחתה הנוצרית של הודא מנותקת משאר תושבי השכונה, ואין היא שומרת על קשר גם עם קרוביה בכפרי הגליל המערבי. המשפחה היא מעין מיעוט ערבי-נוצרי.
  
  

• הודא עובדת במשרד נסיעות מקומי עם עובדים יהודים, היא מעידה על עצמה שהיא משתדלת להיות ישראלית יותר מהיהודים עצמם. חבריה לעבודה המחבבים אותה מעניקים לה מתנת יום הולדת: ספר שירה מאת המשורר יהודה עמיחי, מה שכמובן מעיד על נסיונותיה של הודא להתחבר לתרבות הישראלית.
  
  

• מרי, אחותה של הודא, נכנסת להריון מזוהיר, ערבי בנו של אבו נחלה העשיר בעל העסקים המפוקפקים, שבדירתו השכורה מתגוררת המשפחה. הסבא אליאס והאם אינם מסכימים שתינשא לזוהיר המוסלמי, בנו של העבריין אבו נחלה.
  
  

• כדי להסתיר את עובדת ההריון וזהות האב, מסכימה מרי להשתדך לווחיד, קרוב משפחה הנופל ממנה בהשכלתו ובחוכמתו. היא מצליחה בעורמתה לגרום לווחיד לחשוב, כי הוא אבי התינוק שברחמה.
  
  

• בחדר על גג בית המשפחה משתכן אלכס, עולה חדש מרוסיה, נגן חצוצרה. הוא הופך במהרה להיות מושא הזיותיה המיניות של הודא, עוד בטרם הכירו ממש. היא מדמה את עצמה למי שיושבת ב"כלא הבדידות". היא חוששת שתשוקותיה יביאו אותה עד לכדי שגעון. כדאי לציין שלמרות הפער המובן מאליו בין יהודי לערביה ובעיית הקשר הזוגי ביניהם, סמי מיכאל בחר בגורמים "מרככים": אלכס הוא עולה חדש, עליית המשפחה לארץ לא נבעה ממניעים ציוניים, הוא ישראלי עולה חדש שפחות מעורה בחברה הישראלית, גם עודה אומנם ערבייה, אך ערבייה נוצריה (נראה כי קשר בזוגיות יהודית-מוסלמית בעייתי יותר בחברה הישראלית) וגם היא כאלכס נמצאת בניכור מסוים ללאום ולחברה אליה היא משתייכת.
  
  

• אלכס נחלץ לעזרת המשפחה כאשר זוהיר מאיים עליה, וכך נרקם הקשר בינו לבין הודא, אך צעדי הקרבה ביניהם איטיים.
  
  

• הודא, אמנם תלושה בסביבתה הערבית, אך נפילתו של בן המשפחה, חיסאם הערבי בלבנון שולחת אליה, המתרועעת עם יהודי, אצבע מאשימה, אבו נחלה לועג למשפחה שמצד אחד זוכה בכבוד על קירבתה לגיבור שנרצח בידי ישראלים ומצד שני זוכה בחתן יהודי. הודא מעלה אפשרות להתגייר כדי לממש את אהבתה עם אלכס. בעיני הבוס שלה בעבודה, בועז, נראה הדבר מיותר ופסול מיסודו. אמו של אלכס, לא דוחה את אפשרות נישואי בנה לערביה אלא רוגזת על עצם העניין שנעשה מאחורי גבה ונתפש בעיניה כמזימה לפגוע בה עצמה.
  
  

• אלכס מודיע שעליו לצאת לחודש מילואים. הודא חרדה לשלומו. היא מבקשת את ברכת הסב לכוונת הנישואין והוא מסכים. הודא מגהצת את מדי הצבא של אלכס ואומרת לו שהרבה גברים ישראלים שלבשו מדים כאלה הרגו ערבים. היא גם מודעת לכך שאלכס, כשילבש מדים אלו, יהפוך מטרה לכל חייל ולוחם ערבי.
  
  

• אלכס שב בשלום מהמילואים, הביא לקבורה את אביו שמת והגיש טיפול לאמו החולה. זמן מה לאחר מכן, פרצה מלחמת לבנון. אלכס גויס שוב. הודא נקרעת בין דאגתה לאהובה – החייל היהודי לבין כאבה על בני עמה הנפגעים בלבנון. כשאלכס נופל בלבנון, הודא מגלה שהיא בהריון והרומן משאיר את השאלה פתוחה: האם תעשה הפלה או תחליט ללדת ולגדל את הילד בצל הקיטוב בין ערבים ויהודים?

סיפור אהבה בין ערביה ליהודי

סבא אליאס משיב לשאלת הודא מה דעתו על ערביה עם יהודי (היא ואלכס). הסב משיב "זה לא ילך"...אחד מכם צריך לוותר." הודא משיבה "הוא לא יהיה ערבי אפילו ירצה", "אז עלי לשכוח שאני ערביה." והסב בהמשך: "ואת, באמת ובתמים את סבורה שתהיי יהודיה? הכלבים מכאן ומכאן ינעצו בך את שיניהם. יש לך כוח לזה?". והודא, כדמות המספרת קוטעת את הדיאלוג בהרהור כללי: "לא הייתי עיוורת. בארץ שסועת שנאות ושרויה במצב מלחמה אי אפשר לטפח נווה של אהבה על הגבול שבין העמים החותרים לחנוק זה את זה." כשהודא שואלת "אמא זה יפריע לך?" האם משיבה שהיא מוכנה לקבל, שכן "אם זה יהיה טוב בשבילך אנשק לו את המצח כל יום." הנה שוב מפציעה התקווה. אך בהמשך מוסיפה האם בפיכחון כואב: "אם אלכס נועד לך, קחי אותו מפה. הארץ מקוללת. לא רחם טוב היא האדמה הזאת לגדל בו ילדים." (עמ' 127-126), והרי זה רמז מטרים/מקדים לסיום, כשהודא בבית הקברות, נושאת ברחמה את עוברם המשותף שלה ושל אלכס שנפל במלחמה וקבור ב"אדמה המקוללת", כשהיא תוהה בדיבור כואב לקבר מה יהא עתידו של הילד, שאם יוולד יהיה נדון להיות "זר בין ערבים ובין יהודים." (עמ' 231). 

הרומן נע בין שני הקטבים הללו שמנסים להתקרב: מצד אחד ישנה אפשרות מוכחת במציאות לדו-קיום בין יהודים לערבים, מה שבא לידי ביטוי בחיפה, העיר המעורבת, וגם ביחס שמקבל אלכס ממשפחתה של הודא ("אז יהיו לי נינים יהודים ונינים ערבים" אומר הסבא, המתייחס לאלכס בטבעיות כחלק מהמשפחה), התמיכה החומרית והנפשית שמקבלת הודא במשרד הנסיעות מעמיתיה היהודים, עדינה ושירלי, המפרגנים לה ומנהל המשרד בועז המיטיב עימה, ומצד אחר – דוגמה  לחיכוך בין החברה הערבית לשלטונות הישראליים: בנסיעה לאילת, אלכס מתבקש לשאול איך יוצאים מבאר שבע לכיוון אילת, למרות שהעברית שלו לא טובה. "יותר בטוח שיהודי הולך בראש וערבים אחריו" (174) מסבירה לו הודא. וחיד מספר, שבפיצוץ שהיה בתחנה המרכזית בתל-אביב, עצרו אותו, למרות שנפצע, רק בגלל היותו ערבי. "קשה להיות ערבי טוב... הרבה יהודים חושבים שערבי טוב זה ערבי מת. איך אפשר להשתדל להיות יום יום מת?" מסכם וחיד את הבעיה. ותמונה אחרת: הודא מגהצת את מדיו של אלכס ופתאום תופסת: "הרבה גברים ישראלים שלבשו מדים שכאלה הרגו ערבים...והמדים האלה כשהם על גופו של אלכס יהיו מטרה רצוייה לכל חייל ערבי או לוחם פלשתיני." (עמ' 201). הודא כמו חצוייה בין שני עולמות, משבר הזהות שלה חוזר שוב ושוב.

במתח בין האישי לפוליטי-ההיסטורי, בין תקוה אופטימית לנצחון האהבה לבין הפסימיות מול הכוחות המכשילים וההרסניים – נע הרומן כולו שנזהר מלתאר את המצב באופן סכמטי בצבעי שחור/לבן.

שם הרומאן: חצוצרה בוואדי

שם הרומן מפנה מלכתחילה את תשומת ליבנו לחצוצרה כמוטיב מרכזי ביצירה והצירוף שלו אל הוואדי – המקום – שכונת וואדי ניסנאס בעיר התחתית של חיפה, מקור המילה הוא בערבית, והשילוב בין החצוצרה לוואדי מסמל את נסיון האיחוד בין אלכס להודא ובמעגל רחב יותר בין יהודים לערבים. נגינת החצוצרה של אלכס מלווה את העלילה, אלכס הממעט להתבטא, עולה חדש שהעברית שלו עדין אינה שוטפת, מבטא באמצעות הנגינה את רגשותיו, את רגישותו, את מאווייו, למשל את געגועיו לאסיה אהובתו שנשארה ברוסיה. צליל החצוצרה עשוי לבטא רגש אינטימי אך עוצמתו פורצת אל "העולם" אל המרחב ו"עושה משהו" לשומעים. היא קוראת להודא לעלות אליו לגג, היא המקשרת ביניהם עוד לפני ההיכרות והקשר האינטימי. היא מקרבת לאלכס את אום הודא ואת סבא אליאס, מרי, האחות, אפילו מכנה את אלכס "אבו חצוצרה", כאילו שניהם ישות אחת.

החצוצרה, עשוייה, בהקשר עלילתי מסויים לשמש גם כסמל מיני (המשלב יסוד גברי ויסוד נשי-רחמי) שכן בנסיעה לאילת, לאחר ההתייחדות בבית המלון, מה שהופך את הודא ל-"אשה אמיתית", מבקש אלכס להשתמש בחצוצרה כדי להביע את נצחונו ופורקנו.  לאחר שקיימו יחסי-מין והודא השתחררה מבתוליה ומהמחסומים שלה ביחסיה עם גברים, הוא מבקש להביע את תשוקתו להודא:" רציתי להגיד לך בחצוצרה כמה שאני אוהב אותך. תני לי לנגן קצת לשדיים שלך. תראי כמה הם יפים" (עמ' 180). מוטיב החצוצרה מגיע לסופו הטראגי לאחר נפילתו של אלכס במלחמת לבנון, החצוצרה שנועדה לגשר ולקשר נותרה מיותמת ונלקחת ע"י אימו. הסמליות ברורה.

אפיון הדמויות - הודא

דמותה של הודא, ערבייה נוצרייה בת 30 היא הדמות המספרת את הסיפור. הודא מתארת את הפרטים בצורה בלתי מהימנה ורואה את הדברים בצורה סובייקטיבית. היא עובדת עם ובין יהודים, מאוהבת במישהו יהודי, ואף מתחזה ליהודיה. היא למעשה מנסה לקשור את עצמה ואת גורלה לישראליות וליהדות. בתחילה אנו נחשפים לאישה שמרנית הנמנעת ממגע ומיניות. היא ביישנית ומופנמת. מבחינתה - תשוקה מינית היא דבר נוראי. היא חסרת ניסיון וחסרת ביטחון. היא סובלת מכאבים פסיכוסומטיים ומבריאה מהם בזכות אהבתה לאלכס.  

במהלך הסיפור, מבשילה הודא והופכת להיות גאה באהבתה ליהודי. היא משלימה עצמה כאישה הפועלת מתוך בחירה ולא מתוך כניעה. היא נענית להצעת הנישואין של אלכס והיא מודעת לקושי האישי והחברתי שעולה מתוך הקשר הזה. בכך היא גם דוחה את הקשר עם בהיג'. 

הודא היא אישה אמיצה בכך שעומדת מול אימה המתאבלת וכן גם בוחרת לשמור את העובר בבטן לאחר שאלכס נהרג בלבנון. היא כמעט וזוכה להגשים את אהבתה לגבר שלה, לילד ומשפחה אבל המציאות של השנאה בין המדינות חזקה מהאהבה.

אפיון הדמויות - מרי

אחותה הצעירה של הודא, בת 28, צעירה בנפשה, תוססת, בעלת שמחת-חיים ומזג סוער, יפה וחושנית, חופשייה ואף גסה ובוטה. היא קלת-דעת, שובבה ומתירנית. אין היא כבולה לתכתיבים של חברה, מסורת ולאום. למרות זאת, אין היא מצליחה להתמודד עם המציאות שנכפתה עליה, ההריון מזוהיר. היא נאלצת לוותר על ייחודה ומתפשרת על קשר עם ווחיד הנחות ממנה מכול הבחינות. מכאן, שלמרות היתרון שיש לה בפתיחה על אחותה הודא, נאלצת מרי להתפשר עם המציאות הנכפית עליה ולוותר על חיים איכותיים בהרבה, מתוך שמירה על כבוד המשפחה וכבודה שלה כאישה בעולם הערבי.

אפיון הדמויות - אום הודא

אמן של הודא ומרי. בת עשירים חיפאית שירדה מנכסיה עקב הלשנת בעל הבית אבו-נחלה, שגרם לגירוש אחיה ולהפקעת רכושה. בעלה נפטר לאחר ארבע שנות נישואין, והיא נותרה לבדה, מגדלת את שתי בנותיה בדירה קטנה בואדי ניסנס.  היא שייכת למשפחה מכובדת מירדן, שהתרחקה ממנה. אישה טובה. היא נקרעת בין שני העולמות: הערבי והיהודי. אחיינה חיסאם, שהיה מפקד בפת"ח ונהרג בשעה שלחם למען הפלשתינים בלבנון, הוא מקור לגאווה. אלכס, האהוב של בתה, הופך להיות בן-משפחתה. 

אפיון הדמויות - אלכס

אלכס הוא עולה חדש מבריה"מ, סטודנט יהודי העובד כסבל בנמל חיפה. כמו הודא, גם הוא תלוש מהחברה הישראלית ומחפש את דרכו ואת זהותו. העברית קשה לו וזה מוסיף לתחושת הזרות והבדידות. הדרך שלו להפיג את הבדידות ואת התחושות הקשות היא באמצעות החצוצרה. הוא מתואר כבחור דחוי, נמוך, לא יפה ויש לו גם מגבלת ראיה. ולמרות זאת הוא נחוש לרכוש השכלה גבוהה, ללמוד עברית ולהצליח. 

גם אלכס הוא אמיץ ופועל למען הזולת. הוא מתערב לטובת שכניו, כאשר אלו נקלעים למצוקה כתוצאה מאיומיו של זוהיר המנסה בכל דרך להשיג את מרי. אלכס נוהג באומץ, מכה את זוהיר וזוכה בכרטיס הכניסה המיוחל לבית שכניו וללבה של הודא.

אמו היא מרשעת, הכתה אותו בילדותו והתעלמה מאביו החולה. למרות זאת, אלכס אוהב אותם ולא נוטר טינה שבגלל שהוגלו לסיביר - נשלח לבית יתומים.  של ממש. הוא לא התכוון כלל לעלות לישראל. זה היה רצונה של האם שקיוותה שבנה יסלול עבורה את הדרך לקליטה פשוטה ומוצלחת בארץ. למרות הכל, הוא דואג להם ומנסה לנהוג בהם בכל הכבוד הראוי להורים.

 הוא מתגבר על כל הקשיים העומדים בדרכו, עד שאין הוא יכול עוד. הוא נשלח להילחם בלבנון ושם הוא מוצא את מותו. למרות שהוא מתנגד נחרצות למלחמה ודוחה את האידיאולוגיה המזויפת של "למות למען הדגל", הוא נאלץ ליטול חלק במלחמה ממנה לא ישוב.

אפיון הדמויות - סבא אליאס

סבא אליאס מתגורר עם אום-הודא ושתי בנותיה. הוא גדל כיתום בכפר ליד הנילוס לאחר שמשפחתו מתה והוא היחידי שנשאר בחיים, הוא נשא את מונירה והיא מתה בלידה. לאחר מכן ברחו לחיפה מתוך חרפה גדולה שהמיט עליהם הכפר. בתקופה שלאחר שבנו נפטר, ממלא הוא את מקומו בחיי האם והבנות.

הוא אדם גבוה, מרשים ומצחיק וניתן לראות שהוא פתוח לקבלתו של אלכס לחיק המשפחה. הוא מברך על כך אבל לעומת זאת מתנגד לנישואי זוהיר ומרי, וכך ניתן להסיק עליו שהוא אדם מוסרי וערכי ומניח בצד נושאים לאומיים. 

אפיון הדמויות - אבו נחלה

איש עשיר, נאה ורב-רושם שחיצוניותו אינה מעידה על פנימיותו. הוא נוכל, רמאי ושקרן העוסק בשוד, גניבה, הברחות וסחר בסמים. הוא זה שהבריח את אחיה של אום-הודא לחיפה, הלשין עליהם לשלטונות היהודיים ושדד את כספם. הוא מנסה לסלק את בני המשפחה מביתם ומקווה לנשל אותם מהדירה השייכת לו והמושכרת בדמי-מפתח וכתוצאה מכך לזכות ברווח כספי גדול. הוא מוכן לעשות הכל בכדי להגדיל את הונו, גם אם מדובר במעשים בלתי-מוסריים. הוא מנסה לשדך את בנו זוהיר למרי, והוא עושה זאת בכוחניות. כשנכשל בכך, הוא חוזר לאיים על המשפחה שדחתה אותו. בחיסאם ובאלכס.