מבוא ויסודות הטרגדיה

נושאי הטרגדיה

את נושאיהן שאבו הטרגדיות ממיתוסים מוכרים על אלים וגיבורים, או מסיפורים דמיוניים שניתן למצאם בכתבי הומרוס ואחרים. עלילת הטרגדיה מגוללת בדרך כלל את השלבים שבהם הגיבור או הגיבורה הופכים מעורבים במצב בלתי נסבל אך בלתי נמנע, כשהם נדחפים על ידי רצונם העז, על ידי הנסיבות, על ידי עיוורון גורלי או על ידי מחויבות כובלת. הם מתעמתים עם גורל שאין לרדת לחִקרו, המביא לתוצאה אומללה, לשלב הפורענות\הקטסטרופה. עם זאת, המסע שעוברים הגיבורים עשוי לגלות בהם ממדים בלתי צפויים של גדלות אנושית.

עלילת הטרגדיה: לפי אריסטו "לא מתפקידו של המשורר לנסח את מה שהתרחש במציאות, אלא את מה שעשוי היה להתרחש". בעוד שההיסטוריה עוסקת בפרטים, האמנות עוסקת בכללי, באוניברסלי. לכן, אין לדרוש שעלילת הטרגדיה תהיה נאמנה להיסטוריה, אלא שתהיה סבירה או הכרחית מבחינת הגיונה הפנימי. התפתחות העלילה מזוהה עם ההיגיון הפנימי המניע את הגיבור: עליה להיות רציפה ועקבית, ולא אפיזודית או מקוטעת. במהלכה מתחוללים אירועים מפתיעים, שהם לכאורה מקריים, אך למעשה טעונים משמעות גורלית. לפי אריסטו, עדיפה עלילה  מסובכת, בעלת מפנה המלוּוה במהפך במודעות של הגיבור. הטרגדיה אינה חייבת להסתיים במות הגיבור, אך סיום כזה יהיה הטרגי ביותר. האסון הטרגי  ביותר הוא זה המתרחש בין נפשות קרובות, ולא בין אויבים או גורמים האדישים זה לזה. לכן הטרגדיות הגדולות מתרחשות בתוך משפחה.