הסבר ליחידת קציעות
3. שורות 48-52
'אלא סיפא לרבא קשיא דקתני בזיתים ובחרובים אסור' אך קשה על רבא מהסוף, מהדין שאסור לאכול את הזיתים והחרובים ולפי רבא יאוש שלא מדעת נחשב יאוש וזה שייך למוצא 'אמר רבי אבהו שאני זית הואיל וחזותו מוכיח עליו' רבי אבהו מסביר שלזיתים יש מראה מיוחד ולכן הבעלים לא מתייאשים משום שיכולים לזהות את הזיתים זלהם 'ואע"ג דנתרין זיתי מידע ידיע דוכתא דאיניש איניש הוא' ולמרות שנושרים מהעץ - אדם יודע את כיצד נראים הזיתים שלו