תקציר ידע

מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי

מדוע שינה היישוב את מדיניותו כלפי בריטניה בסיום המלחמה ?

עם תום מלחמת העולם השנייה קיוו בהנהגת היישוב היהודי ובהנהגה הציונית כי הסיוע שהעניקו לבריטניה במהלך המלחמה יוביל לביטול מדיניות הספר הלבן אשר הגביל עליית יהודים ורכישת קרקעות. ואולם, עד מהרה התברר שבריטניה לא מתכוונת לשנות את מדיניותה. שר החוץ הבריטי ארנסט בווין הכריז בנובמבר 1945 כי אין בדעתה של בריטניה לסטות ממדיניות "הספר הלבן" של מקדונלד שפורסם עוד לפני פרוץ המלחמה. משמעות ההכרזה הייתה המשך הגבלת העלייה היהודית לארץ ישראל ואף התכחשות להצהרת בלפור ולתמיכה בהקמת מדינה.

הגורמים שהובילו את התנועה הציונית והישוב היהודי בארץ ישראל למאבק על הקמת מדינה 1947-1945

1. הקשחה גוברת והולכת במדיניות בריטניה בשאלת ארץ ישראל ובשאלת העקורים –ממשלת בריטניה סירבה לקבל המלצות דו"ח הריסון בדבר העלאה מיידית של 100,000 עקורים לארץ ישראל. 

2. מנהיגי התנועה הציונית הבינו את עובדת ירידת כוחה של בריטניה בפוליטיקה הבין לאומית ועליית כוחה של ארצות הברית למעמד של מעצמת-על בתקופת "המלחמה הקרה".

3. תהליכים שעברו על הישוב בתקופת המלחמה הביאו להתעצמותו, התחזקותו ונחישותו להיאבק על עצמאות מדינית: התעצמות כלכלית ומספרית, גיבוש מסגרות של מדינה שבדרך וגיבוש כוח צבאי שסר למרות הנהגת הישוב ("ההגנה" והפלמ"ח, וכן האצ"ל והלח"י)

המאבק התבצע בדרכים שונות: 

• במישור המדיני-דיפלומטי להשגת הכרה משפטית בינלאומית ליציאת הבריטים מהארץ ולמתן עצמאות מדינית ליהודים. 
• מאבק להתיישבות – מתוך הנחה שבכל מקום שבו קיים ישוב יהודי שם יעבור גבול המדינה היהודית. 
• מאבק למען המשך ההעפלה – מטרתו להילחם במגבלות הבריטיות, להעלות את שארית הפליטה, ליצור רוב יהודי בארץ. ההעפלה הייתה גם מכשיר מרכזי של הנהגת התנועה הציונית לעיצוב דעת קהל בארץ ובעולם. המאבק של הישוב למען העפלה היה מכוון להשפיע גם על שארית הפליטה באירופה והעביר את המסר לעקורים שלא למהר לפתור את הבעיות באירופה. היה בכך גם עידוד לשארית הפליטה להחזיק מעמד.
• האצ"ל והלח"י נקטו בשיטה של מאבק צבאי  – מאבק כוחני בבריטים שהוא רצוף בזמן וכולל את כל התחומים כמו מאבק מזוין ופגיעה באנשי ממשל בריטים באזור, עד שאחרון הבריטים יעזוב את הארץ.

הקמת "תנועת המרי העברי"

"תנועת המרי העברית" הורכבה משלושת המחתרות: הגנה – שהיתה נתונה למרות הנהגת היישוב והארגונים אצ"ל ולח"י – ארגוני "הפורשים". בין שלושת ארגוני המחתרת שרר מתח וחוסר אמון על רקע תפיסות עולם שונות. הוויכוח בין המחתרות נבע תפיסות לגבי הדרך בה יש לנהל את המאבק בבריטים. לאחר סיום מלחמת עולם השנייה ועם הקמתה של "תנועת המרי העברית" התאחדו ארגוני המחתרת תוך ניסיון להתעלות על חילוקי הדעות. שיתוף הפעולה של הארגונים נמשך כ–10 חודשים. פיצוץ המלון המלך דוד על ידי ארגון אצ"ל הביא להתפרקות "תנועת המרי העברית".

מאפייני כל גישה של המחתרות והשוני ביניהן:

עמדת היישוב המאורגן, ארגון ההגנה קיבל הוראות מהמוסדות הנבחרים של היישוב טען שיש לנהל את המאבק כנגד בריטים בדרכי פעולה לגיטימיות. דהיינו פעילות מדינית יחד עם מאבק צבאי. יש לנהל את המאבק הצבאי בצורה מוסרית ובלי לפגוע באזרחים ובחפים מפשע. עיקר המאבק יתרכז ביעדים בריטיים הקשורים למניעת העלייה והגבלת ההתיישבות. לטענתם חשוב להוכיח נחישות בתחומי ההעפלה וההתיישבות תוך ניסיון להגיע לדעת הקהל העולמות שתתמוך במאבקם הצודק של המעפילים המבקשים להגיע לארץ ולהתיישב בה. יחד עם זאת אין לפגוע בבריטים כדי לא ליצור עימות שיסכל את המפעל הציוני.

לעומתם הארגונים ה-"פורשים" טענו שיש לפגוע בבריטים בכל דרך אפשרית כדי להביאם ליציאה מהארץ. יש לחבל בכל מבנה או מוסד המזוהה עם הבריטים. ארגון לח"י אף טען שיש לפעול בטרור אישי כנגד הבריטים. לתפיסתם אין סיכוי להדברות עם הבריטים, יש לאלץ אותם לשלוח עוד כוחות לארץ דבר שיגרום לביקורת מצד דעת קהל בבריטניה ויזרז את יציאתה מהארץ.

דוגמאות לפעולות שננקטו בתקופת קיומה של תנועת המרי העברי:

• ליל הרכבות (31.10.1945) – בלילה זה יצאו כוחות משלוש המחתרות למבצע רחב היקף: הפלמ"ח יצאו לחבל במסילות הברזל ופגעו ב-243 מקומות בכל רחבי הארץ. חבלני הפלמ"ח פוצצו ספינות משמר בריטיות בנמלי חיפה ויפו, במקביל אנשי האצ"ל והלח"י פגעו בתחנת הרכבת של לוד, הרסו מתקנים, קטרים וקרונות. אנשי הלח"י ניסו, ללא הצלחה, להעלות באש את בתי הזיקוק במפרץ חיפה. הבריטים בתגובה שלחו לארץ אלפי חיילים בריטים מיומנים היטב בניסיון להחזיר את השקט לארץ. 
• תקיפת שדות התעופה הבריטים בקסטינה, בלוד ובמחנה סירקין (פברואר 1946) –  כוחות האצ"ל והלח"י גרמו נזק קשה לשמונה מטוסים והשמידו 12 מטוסים נוספים. 

• ליל הגשרים (17 ביוני 1946) – פשיטה משולבת של הפלמ"ח על 11 גשרים שקישרו את ארץ ישראל עם הארצות השכנות. 14 אנשי פלמ"ח נהרגו ליד א-זיב (אכזיב) מפיצוץ מטען חבלה שיהיה בידיהם. בנוסף, תשעה אנשי לח"י שנסוגו מתחנת הרכבת בחיפה נהרגו מפגיעת הבריטים 22 מהם נתפסו וחלקם נדונו למוות. 
• מאמצי העפלה – בין החודשים נובמבר 1945 ועד מרס 1946 היו ניסיונות רבים להביא ארצה אוניות מעפילים. חלקן נתפסו וגורשו (ביניהן האונייה "ברל כצנלסון") ומעטות (ביניהן האונייה "חנה סנש") הצליחו להגיע לחופי הארץ בלי להיתפס.
• פרשת ההתיישבות בביריה (מרס 1946) – בתגובה למעצר מתיישבי ביריה (יישוב ליד צפת) עלו 2300 איש בלילה גשום ליישוב והקימו התנחלות אוהלים שנקראה ביריה ב'. לאחר שעזבו רוב האנשים עצרו הבריטים את הנותרים והרסו את המחנה. בתגובה עלו שוב מאות יהודים למקום והבריטים הניחו להם. הישוב ראה זאת כניצחון העיקרון שלא נוטשים ישוב.

תגובת הבריטים למאבק תנועת המרי – מבצע "ברודסייד" ("השבת השחורה") 29 ביוני 1946

הבריטים החליטו לעקור את הטרור כי חששו מאד למעמדם המתערער בארץ ישראל וקיוו שמכה גדולה למחתרות תחזיר את השקט, תפגע בהנהגה האקטיביסטית ותצמיח מדיניות מתונה יותר כפי שאפיינה את הישוב קודם לכן. 

וכך ב-29.6.1946 פתחו במבצע שפעל בכמה מישורים:

1. פשיטה על בניין הסוכנות היהודית ועל מבני ציבור נוספים כמו הועד הפועל של ההסתדרות ומעצר ראשי הישוב (בן גוריון ניצל כי שהה בחוץ לארץ). 

2. פשיטה על 27 ישובים יהודיים, רובם קיבוצים, במטרה לחפש נשק ולעצור חברי ארגוני המחתרות. בקיבוץ יגור הצליחו הבריטים לתפוס נשק רב, ובקיבוץ מזרע נתפסה כרטסת השמות של חברי ההגנה.

3. כ-2700 איש נעצרו ונכלאו במחנות מעצר ברפיח, לטרון, ועתלית. המטרה לנטרל אותם מפעילות בהמשך וכן לחקור אותם ולקבל מידע על פעילות המחתרות. 

הסיבות לפירוק "תנועת המרי העברי":

1.האפקט התעמולתי של המבצע הבריטי ב-"שבת השחורה" היה עצום. הנהגת הישוב החליטה להפסיק את מעשי האלימות נגד הבריטים ולהמשיך להיאבק בדרכים שפעלו לפני כן במאבק בתחום העפלה והתיישבות. בהתאם לגישה זו ראשי התנועה הציונית ניהלו מגעים דיפלומטים אינטנסיביים על-מנת לזכות בתמיכת ארצות הברית בשאלת הקמת מדינת ישראל, לאחר שהיה ברור בשלב זה שבריטניה היא כבר לא בת ברית של התנועה הציונות.

2.העילה הישירה לפירוק תנועת המרי היה פיצוץ מלון "המלך דוד" על ידי האצ"ל ב-22 ביוני 1946. בתאריך זה הכניסו חברי אצ"ל 350 ק"ג חומר נפץ למרתף הבניין בתוך כדי חלב, כשהם מחופשים לערבים. הם הזהירו את המלון על הפצצה אך הפיצוץ הביא למותם של כ- 80 יהודים, ערבים ובריטים. פיצוץ האגף הדרומי של מלון המלך דוד עורר הדים שליליים בארץ ובעולם. מנהיגי ההגנה התנגדו לכך שהאצ"ל ביצע זאת לכאורה ללא אישור ופגע בחפים מפשע וחברי האצ"ל שטענו שקיבלו אישור לפעולה זו, האשימו את הבריטים שלא פינו את הבניין בזמן הפיצוץ במלון המלך דוד היה מעשה קיצוני מדי והמתיחות בין ההגנה והאצ"ל הגיעה לשיא והעמיקה את הקרע ואת חוסר האמון בין המחתרות.

מעבר ההנהגה למאבק בתחום העפלה והתיישבות, והמשך המאבק הצבאי על ידי האצ"ל והלח"י

מדיניות המאבק הצמוד ליעדי התנועה הציונית הובלה באמצעות זרועות הנהגת הישוב: ארגון "ההגנה" והפלמ"ח. המאבק היה צמוד ליעדים הציונים כפי שהוחלט עליהם במוסדות הלאומיים ולסעיפי הספר הלבן שהפריעו להגשמת אותם יעדים: ההגבלות על העלייה ועל ההתיישבות. המאבק על העלייה התבטא בהפעלת המוסד לעלייה ב' – עלייה בלתי חוקית ("ההעפלה"). בשנים 1945-1948 ניסו כ-70000 מעפילים להגיע לארץ, ב-64 אניות. רובם נעצרו על ידי הבריטים. המאבק על התיישבות התבטא בקניית קרקעות והקמת ישובים יהודים על מנת ליצור עובדות בשטח ולהרחיב את אזורי ההתיישבות היהודית. כמו כן, דאגו להתחמשות והכנת הכוחות לקראת המלחמה הקרובה על מדינה ריבונית. במקביל, התנהל מאבק במישור המדיני.

המאבק של הישוב – במיוחד ההעפלה – אמנם לא הצליח להביא לארץ מספר משמעותי של עולים, אך הצליח להשפיע על דעת הקהל העולמית. התמונות של יהודים, ניצולים מן השואה, המפליגים בספינות רעועות, נחושים להגיע לארץ ישראל, ומנועים מכך בידי כוחות האימפריה הבריטית, נצרבו בתודעתם של רבים בעולם החופשי, והועילו למאבק הציוני.

"ההגנה" קיבלה הוראה ברורה לחדול ממעשי האלימות שלה ומשה סנה התפטר מתפקידו לאות מחאה. הרעיון המרכזי שעמד בבסיס החלטת הנהגת הישוב לפרק את תנועת "המרי העברי" הייתה ההבנה שהמאבק הצבאי אינו מקדם את המטרה המדינית ואף מסכן את ההישגים הציוניים. הנהגת הישוב הייתה נגד טרור, נגד מאבק צבאי  מחשש שדרך זו תגרור הסלמה בתגובה הבריטית ועימות ישיר עם בריטניה.

בהתאם לגישה זו ראשי התנועה הציונית ניהלו מגעים דיפלומטים אינטנסיביים על-מנת לזכות בתמיכת ארצות הברית בשאלת הקמת מדינת ישראל, לאחר שהיה ברור בשלב זה שבריטניה היא כבר לא בת ברית של התנועה הציונות.

דוגמאות לביטויים של המאבק בתחום העפלה והתיישבות 

• בתחום ההתיישבות: רכישת קרקעות להתיישבות יהודית נמשכה, למרות הקשיים שהערימו הבריטים, והאיומים הגוברים על מוכרי קרקעות ערבים. על אף הקשיים, בשנת 1946 הצליחה הקק"ל לרכוש 52,000 דונם. הנהגת הישוב פעלה מתוך הנחה שגבולות המדינה היהודית העתידה לקום ייקבעו במידה רבה על פי מפת ההתיישבות. כלומר: אזורים ללא ישובים יהודיים לא ייכללו במדינה היהודית. לאור התפיסה הזאת התבצעו פעולות ההתיישבות: הקמת 11 הישובים בנגב במוצאי יום הכיפורים תש"ז (1946), עיבוי ישובי גוש עציון והקמת ביריה על יד צפת, לאחר שלושה ניסיונות ולמרות מעצרים וחיפושי נשק מצד הבריטים.
• בתחום ההעפלה (עלייה בלתי חוקית): 

מטרות המאבק: 

• ההנחה הבסיסית הייתה שאין כל סיכוי להידברות עם הבריטים ורק מאבק בכל התחומים בלי הפסקה יביא לסיום השלטון הבריטי בארץ. מאבק רצוף יחייב את הבריטים לתגבר את הכוחות בארץ, דבר שיכביד על התקציב של בריטניה ויזרז את סיום המנדט בארץ. המאבק ימשך עד להשגת גירוש הבריטים ועזיבתם את הארץ. 
• המאבק הצבאי יעורר את דעת הקהל בבריטניה נגד הממשלה שלהם, שהציבור ילחץ להחזיר הביתה את החיילים הבריטים החשופים לסכנה ולפגיעה בא"י.

דוגמאות נוספות לביטויים של המאבק הצבאי 

• הפריצה לכלא עכו (מאי 1947)

  בכלא עכו היו עצורים אנשי אצ"ל ולח"י רבים. במאי 1947 התחזה כוח של האצ"ל לחיילים בריטים, הם הגיעו לכלא בכלי רכב צבאיים ופרצו את החומה באמצעות חומר נפץ. 27 אנשי אצ"ל ולח"י נמלטו מן הכלא, 8 נהרגו ו-14 נלכדו והועמדו למשפט. 3 מתוכם נידונו למוות – אבשלום חביב, מאיר נקר ויעקב וייס. אנשי האצ"ל חטפו שני חיילים בריטיים ואיימו להוציאם להורג אם יבוצע בחבריהם גזר דין מוות.

• תליית הסמלים (הסרג'נטים) הבריטים בנתניה (יולי 1947)

   ב-30 ביולי 1947, בעקבות החלטת הבריטים לתלות 3 מחברי האצ"ל שנתפסו בפריצה לכלא עכו, חטפו חברי האצ"ל 2 סרג'נטים (סמלים) בריטיים ואיימו להוציאם להורג אם הבריטים יתלו את חבריהם. הבריטים לא הסכימו לאולטימטום שהציבו חברי האצ"ל והוציאו להורג את השלושה. חברי האצ"ל הרגו את 2 הסרג'נטים ותלו אותם ביער ליד נתניה. פעולה זו עוררה גל מחאות נרחב בבריטניה ואף מקרב היישוב בארץ.