תקציר וניתוח היצירה

שם הרומאן: חצוצרה בוואדי

שם הרומן מפנה מלכתחילה את תשומת ליבנו לחצוצרה כמוטיב מרכזי ביצירה והצירוף שלו אל הוואדי – המקום – שכונת וואדי ניסנאס בעיר התחתית של חיפה, מקור המילה הוא בערבית, והשילוב בין החצוצרה לוואדי מסמל את נסיון האיחוד בין אלכס להודא ובמעגל רחב יותר בין יהודים לערבים. נגינת החצוצרה של אלכס מלווה את העלילה, אלכס הממעט להתבטא, עולה חדש שהעברית שלו עדין אינה שוטפת, מבטא באמצעות הנגינה את רגשותיו, את רגישותו, את מאווייו, למשל את געגועיו לאסיה אהובתו שנשארה ברוסיה. צליל החצוצרה עשוי לבטא רגש אינטימי אך עוצמתו פורצת אל "העולם" אל המרחב ו"עושה משהו" לשומעים. היא קוראת להודא לעלות אליו לגג, היא המקשרת ביניהם עוד לפני ההיכרות והקשר האינטימי. היא מקרבת לאלכס את אום הודא ואת סבא אליאס, מרי, האחות, אפילו מכנה את אלכס "אבו חצוצרה", כאילו שניהם ישות אחת.

החצוצרה, עשוייה, בהקשר עלילתי מסויים לשמש גם כסמל מיני (המשלב יסוד גברי ויסוד נשי-רחמי) שכן בנסיעה לאילת, לאחר ההתייחדות בבית המלון, מה שהופך את הודא ל-"אשה אמיתית", מבקש אלכס להשתמש בחצוצרה כדי להביע את נצחונו ופורקנו.  לאחר שקיימו יחסי-מין והודא השתחררה מבתוליה ומהמחסומים שלה ביחסיה עם גברים, הוא מבקש להביע את תשוקתו להודא:" רציתי להגיד לך בחצוצרה כמה שאני אוהב אותך. תני לי לנגן קצת לשדיים שלך. תראי כמה הם יפים" (עמ' 180). מוטיב החצוצרה מגיע לסופו הטראגי לאחר נפילתו של אלכס במלחמת לבנון, החצוצרה שנועדה לגשר ולקשר נותרה מיותמת ונלקחת ע"י אימו. הסמליות ברורה.