ספרות החוכמה- תקציר
איוב ל"ח
תקציר הפרק
בפרקים הקודמים איוב טען לחוסר צדק ודרש משפט צדק בינו לבין ה'. בפרק זה ה' מגיב לטענות איוב (בפרק ג') אך לא מעמיד את עצמו למשפט, כלומר, לא מצטדק או מנמק את מעשיו, אלא תוקף את טענות איוב (שבפרק ג') ואת עצם היהירות של איוב לנסות להבין את ה'. בעקיפין, עצם התגובה של ה' לטענות איוב, גם אם בשיטת "ההגנה הכי טובה היא התקפה", היא הוכחה עקיפה לכך שה' לא מתעלם ממעשיו/אמירותיו של האדם וכי פעולותיו אינם מתוך התעלמות לא הוגנת, אלא מתוך שיקולים אחרים שנשגבים מבינתו של אדם (אדם לא בהכרח אמור "לנחש" שהוא כרגע עומד בניסיון כאשר פוקד אותו אסון. שכן, לפי סיפור המסגרת, לא כל אסון זה עונש, כפי שנוכחנו לדעת, במקרה של איוב, הסבל נועד להעמידו בנסיון (כמו שה' בחן את אברהם בעקדת יצחק)).
סיכום הפרק
כותרת ומוטו
א וַיַּעַן (ענה) ה' אֶת-אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה; וַיֹּאמַר
התגובה של ה' באה ב"סערה":
א) כי איוב היה נסער בדבריו הבוטים נגד הצדק האלוהי.
ב) כי ה' כעס על דברי איוב והגיב בסערה.
ג) התגובה של ה' זה המשך רוח הסערה שהפילה את הבית של איוב על 10 ילדיו והרגה אותם.
רצף שאלות רטוריות שמטרתן אחת: להוכיח לאיוב שאיננו מסוגל להבין את ה':
ב מִי זֶה
מַחְשִׁיךְ (פוגע) עֵצָה (בדברי חוכמה) = מי זה (או: מי אתה שאתה) פוגע בדברי
חוכמה.
_____ (=תקבולת חסרה)(מי זה שאומר) בְמִלִּין (מילים)
בְּלִי-דָעַת (בלי מחשבה/היגיון/תבונה).
ג אֱזָר-נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ (התלבש/קשור את הבגדים כמו גבר) וְאֶשְׁאָלְךָ (שאלות) וְהוֹדִיעֵנִי (ונראה מה תדע לענות לי). מטאפורת לבישת בגדי הגבר/בגדי גבורה = יציאה לקרב = כניסה לוויכוח (עם ה').
ד אֵיפֹה הָיִיתָ
בְּיָסְדִי-אָרֶץ? איפה היית שבראתי את העולם? = האם אתה בכלל יודע לראות את
התמונה הכללית או רק "מתחת לאף" הפרטי שלך?
ה מִי-שָׂם
מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע; אוֹ מִי-נָטָה עָלֶיהָ קָּו = מי מדד את הגדלים
העצומים שיש בבריאה? מי מתח קו (סרט מדידה)? יש לך את ה"תוכניות/מדידות"
של העולם?
ו עַל-מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ? על מה מונח ה"בסיס" (ה"יסודות") של
העולם?
אוֹ מִי-יָרָה (זרק)(את) אֶבֶן פִּנָּתָהּ ( את אבן הפינה – את היסודות)?
ז בְּרָן-יַחַד
כּוֹכְבֵי בֹקֶר; וַיָּרִיעוּ כָּל-בְּנֵי
אֱלֹהִים =
איפה היית שכל הכוכבים ומלאכי ה' מריעים ומהללים את ה'?
ח וַיָּסֶךְ
בִּדְלָתַיִם יָם = מי שם גבולות לים?
---------------------------------
ממשיכים לחפור: שווה לדעת להשוות כמו בתהילים ק"ד יש שריד מיתולוגי זה, של "מיתוס מרד הים" (שהים ניסה להציף את היבשה והאלים נלחמו כדי לעצור את אל של הים), וזאת בשונה מספר בראשית, שם יש "שבירת מיתוס" = ביטול המיתוס – והתייחסות למים כדבר ללא כוחות מיוחדים (שכן, בבראשית א', ה' רק מדבר אליהם ולא צריך לצעוק עליהם או לעצור בעדם בכוח).
---------------------------------
בְּ(זמן) גִיחוֹ (כשיצא) מֵרֶחֶם יֵצֵא = מרגע לידת/בריאת המים ה' שם להם גבולות וזאת בשונה מבראשית א' ובשונה מתהילים ק"ד, שהמים תחילה הציפו את כל העולם וה' אמר להם (לפי בראשית) / צעק עליהם (לפי תהילים) לזוז כדי שתראה היבשה. לפי ספר איוב, המים מהרגע הראשון "נולדו" (הגיחו=יצאו) מהרחם כשהם עם "גבולות".
ט בְּשׂוּמִי עָנָן
לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ = הים בלידה/יצירה שלו היה לבוש (מוגבל/מרוסן) עם חיתול של ענן
וערפל. מטאפורת הבגד – מסמלת את ה"גבולות" שיש לאובייקט הלבוש.
י וָאֶשְׁבֹּר
עָלָיו (כפיתי על הים) חֻקִּי (גבולות) וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם (ושמתי
מנעול על הדלת כדי שהים לא יפרוץ גבולות אלו = שריד מיתולוגי למיתוס מרד הים)
יא וָאֹמַר עַד-פֹּה
תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף; וּפֹא-יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ = אמרתי לים
עד איפה מותר לו להתפשט. פה תשים גבולות לגלים העצומים שלך.
לאחר שה' תיאר את עוצמתו וגדולתו כבורא – שוב שב להציג את אפסות האדם - כלומר: לא רק הים העצום מציית לה' בלי לפצות פה, כך גם האדם הקטן (יחסית לים), לציית לה' בלי לפצות פה.
שווה לדעת להשוות: כמו בתהילים ח' גם כאן מוצג הפער העצום בין האדם לבין הבורא – כגורם שאמור להוליד התפעלות ואמון ביכולות ובשיקול הדעת של הבורא.
יב הֲמִיָּמֶיךָ, צִוִּיתָ בֹּקֶר; ידעתה יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ = האם אי פעם מימיך אמרת לשמש לזרוח? אמרת לשמש אי פעם היכן לזרוח?
יג לֶאֱחֹז (להחזיק)
בְּכַנְפוֹת (בקצוות) הָאָרֶץ; וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה =מטרת בריאת השמש לפי פסוק זה היא לנער את העולם –
האור שמציף את הארץ מניס את הרשעים שפועלים בחסות החשכה. בדומה לספר
בראשית, הבריאה נוצרה למען בני האדם (וזאת בשונה מתהילים ק"ד, לפיו,
האדם הוא בסך הכל אחד מהפריטים שנבראו אך הוא לא במרכז כפי שמוצג בבראשית א').
במילה "רשעים" האות ע' היא "אות תלויה" אות זעירה שרשומה מעל קו הגובה של המילה.
הסיבה לכך היא: לפי הגישה הביקורתית – כי הסופר שכח לרשום את האות ע' וכשגילה זאת לא היה מקום להוסיף אות רגילה ולכן הוסיף מלמעלה את האות החסרה בקטן. בגלל שהטקסט התקדש (עבר תהליך "קנוניזציה" (התקדשות)) הסופרים שהעתיקו את התנ"ך הלאה מדור לדור (ה"מסרנים") המשיכו להעתיק את המילה כפי שהיתה בגרסה שבפניהם.
לפי הגישה המסורתית – ההקפדה על העתקת האות זעירה מדור לדור רומזת ל"משחק מילים". שה"רשעים" הם ה"עשירים".
יד (הארץ) תִּתְהַפֵּךְ
(תשנה צורה) כְּחֹמֶר (כמו חומר לישה ששמים בתוך תבנית) חוֹתָם;
וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ = בני האדם הם כמו "בגדים" בשביל כדור הארץ. משהו שמתחלף כל זמן קצר. כלומר: מטרת מטאפורת הבגדים לסמל את הארעיות / הזמניות של בני האדם.
טו וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם; וּ(אפילו)זְרוֹעַ (יד) רָמָה (חזקה)(של הרשעים) תִּשָּׁבֵר.
שוב האות ע' אות תלויה. לפי הגישה הביקורתית – הסופר טעה פעמיים באותה מילה ופעמיים נאלץ להוסיף אות זו מעל המילה. לפי הגישה המסורתית – האות התלויה בפסוק זה רומזת לכך שה' פוגע בעין של הרשעים, כלומר: פוגע במאור עיניהם = במבט שלהם על העולם = בהבנת העולם.
טז הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי-יָם
וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתָּ = הגעת ויש לך מושג מה קורה במעמקי הים?
יז הֲנִגְלוּ לְךָ
שַׁעֲרֵי-מָוֶת; וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה = עברת את שער הכניסה לעולם המוות?
יש לה מושג מה קורה אחרי המוות?
יח הִתְבֹּנַנְתָּ (ראית)
עַד-רַחֲבֵי-אָרֶץ? הַגֵּד אִם-יָדַעְתָּ כֻלָּהּ = אפילו את העולם הזה אתה לא מכיר את כולו אלא רק את אזור מגוריך.
יט אֵי-זֶה
הַדֶּרֶךְ, יִשְׁכָּן-אוֹר; וְחֹשֶׁךְ, אֵי-זֶה מְקֹמוֹ = היכן האור
והחושך ממוקמים?
כ כִּי תִקָּחֶנּוּ
אֶל-גְּבוּלוֹ; וְכִי-תָבִין, נְתִיבוֹת בֵּיתוֹ = בהמשך לפסוק הקודם – אם אינך יודע מהיכן מגיע האור והחושך כיצד תדע
לשים לו (כמוני) גבולות? כיצד תדע לשלוח אותו ולהחזירו להיכן שצריך?
בדומה לבריאת האור ביום הראשון בבראשית א' האור לא תלוי בהכרח בקיומה של השמש שנבראה ביום ד'. מטרת הצגת חוסר התלות בין השמש לאור שמחייה את העולם היא שבירת המיתוס שהשמש היא אל.
כא יָדַעְתָּ
כִּי-אָז תִּוָּלֵד וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים. = אתה נולדת ואתה קיים
מאז בריאת העולם ויודע כל מה שקרה בימים אלו? יש לך את התמונה המלאה כמוני שאתה
מתווכח מולי?
כב הֲבָאתָ,
אֶל-אֹצְרוֹת שָׁלֶג; וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה. = אתה מילאת (כמוני)
מאגרי שלג וברד?
כג אֲשֶׁר-חָשַׂכְתִּי
לְעֶת-צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה. = שמרתי מאגרים אלו (של שלג וברד) ליום שאלחם/אעניש את הרשעים.
כד אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ
(כיצד) יֵחָלֶק (מתפזר ה) אוֹר? (כיצד) יָפֵץ (מתפזרת) קָדִים (רוח
מזרחית) עֲלֵי-אָרֶץ?
כה מִי-פִלַּג
לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה = מי יצר תעלות/ערוצי נחל למי הגשמים? וְ(מי יצר)דֶרֶךְ
לַחֲזִיז קֹלוֹת (לרעמים).
כו לְהַמְטִיר
עַל-אֶרֶץ לֹא-אִישׁ, מִדְבָּר לֹא-אָדָם בּו. מי הוריד גשם גם היכן
שאין בני אדם, למשל במדבר. כמו בתהילים ק"ד, ובשונה מבראשית
א', העולם לא נברא רק למען האדם. הראיה: יש גשמים גם במקומות שאין בני אדם.
לסיכום: איוב מנסה לחקור במופלא ממנו, בדברים נשגבים מבינת האדם, וה'
תוקף את עצם הניסיון שלו לנסות להבין את דרכי האל. לפי פרק ל"ח נסתרות דרכי
האל.
פותרים את זה יחד:
כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה
ראשית, חזרו לפרק ג' וענו על סעיף ג!
לאחר מכן, לחצו כאן, ופתרו את שאלה 10 סעיפים א-ג
צריכים קצת עזרה?
בסעיף א'1 צריך להראות שה' שולט בים ביד רמה ולפיכך גם האדם צריך להיכנע לו כמו כל יתר הברואים הקטנים והגדולים כאחד.
בסעיף א'2 מעמד האדם בספר בראשית שונה ממה שמוצג באיוב פרק ל"ח.
בסעיף ב' אין צורך לפנות לפרק י"ג (כי הוא לא במיקוד), אולם, ניתן לענות על הסעיף גם ללא הבאת ראיה שבפרק י"ג הוא חושש ומצפה כאחד לפגישה עם ה'. מה שנותר לענות כעת, זה להראות מדוע היה מוצדק לצפות ולחשוש כאחד.
רושמים במחברת:
מילים חשובות:
וַיַּעַן (ענה), אֱזָר כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ (התלבש/קשור את הבגדים כמו גבר) , קו (סרט מדידה), עַל-מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ? (על מה מונח ה"בסיס" (ה"יסודות") של העולם?), בְּ(זמן) גִיחוֹ (כשיצא), נִבְכֵי-יָם (מעמקי הים), אֵי (היכן), אֹצְרוֹת (מאגרים), קָדִים (רוח מזרחית).
מונחים חשובים:
מטאפורה, שריד מיתולוגי (למיתוס מרד הים הכנעני), "אות תלויה", אות זעירה, הגישה הביקורתית/מסורתית.