תקציר ידע

מאפיינים ודפוסי הפעילות של התנועות הלאומיות במאה ה-19

מה היו מאפייני התנועות הלאומיות וכיצד פעלו להגשמת מטרתן?

א. מטרות התנועות הלאומיות: 

1. שחרור מכובש ו/או הקמת מדינה עצמאית ללאום.

2. גיבוש הזהות הלאומית המשותפת לקבוצת הלאום וביסוס זהות זו בקרב בני הלאום.

ב. המאפיינים של מנהיגי התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19:

1. משכילים, בני המעמד הבינוני אנשים שמנהיגותם מבוססת על כישורים פוליטיים ולא על ייחוס או על מסורת.
2. מנהיגים כריזמטיים ששאפו להוביל לשינוי בסדר החברתי-פוליטי ושגיבשו תכניות פעולה למימושו.
3. מנהיגים בעלי יכולת  להשתמש  בכלים מודרניים לגיוס ההמונים.
   
   

ג. תחומי הפעולה של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19:

1. גיבוש הזהות והנחלתה: טיפוח של סמלים לאומיים ותרבות לאומית המנון, דגל; טיפוח השפה הלאומית והפיכתה לשפה משותפת; הקניית תכנים לאומיים באמצעות הספרות ובאמצעות מחקר וכתיבה של ההיסטוריה הלאומית; הקמת מערכת חינוך לאומית; הקמת תנועות נוער. 

2. התארגנות: בחירת הנהגה והקמת מוסדות.

3. הקמת מדינה: מאבק עממי ומאבק צבאי נגד שליטים מקומיים ו/או זרים לצורך השגת עצמאות; ניהול מאבק נגד כוחות מעכבים בארצם; איחוד יחידות פוליטיות נפרדות לכלל יחידה לאומית־ פוליטית אחת; כריתת בריתות עם כוחות חיצוניים שיסייעו למאבק הלאומי. 

ד. שלבי התפתחות הפעילות הלאומית באירופה במאה ה-19 

ניתן להבחין בארבעה שלבים עיקריים:

1. שלב ההערכות: בשלב הראשון קיימת התעוררות המקיפה קבוצה מצומצמת של משכילים מהמעמד בינוני.
אותם משכילים מתחילים בכינוס שיטתי של פולקלור עממי (אגדות, שירי-עם ומוסיקה), עורכים מחקר שיטתי ראשוני של העבר הלאומי וקובעים "תקן" לשפה הלאומית,
כלומר איזה דיאלקט (ניב) ואיזו גרסה כתובה תיחשב מעתה לתקנית. כתוצאה מפעילות זו נוצר אוסף מכונן של דימויים לאומיים.

2. שלב ההרחבה: בשלב השני מוקמות אגודות המביאות את בשורת הלאומיות למעגלים חברתיים נוספים. האגודות הלאומיות מעורבות בייסוד בתי-ספר ומוזיאונים ובהוצאה לאור של כתבי-עת.
בשלב הזה גם מתחילה פעילות פוליטית במטרה להשיג את "הזכויות הלאומיות".

3. שלב המאבק: לאחר שהתנועה הלאומית הצליחה לגייס תמיכה ציבורית רחבה נפתח מאבק עממי-יציאה לרחובות והפגנות. ולאחריו (או בשילוב איתו) מתחיל מאבק מדיני וצבאי. 

התנועה הלאומית מתעמתת עם יריבותיה מבית ומבחוץ. בשלב הזה גם מתגבשים זרמים שונים בתוך התנועה הלאומית (שמרנים, ליברלים, דתיים, סוציאליסטים וכו')

4. לאחר ההקמה: מדינת הלאום ממשיכה להפיץ את התודעה הלאומית. המדינה דורשת מכל אזרח לגלות הזדהות ונאמנות לערכי הלאום. 

היא מפעילה מנגנונים חינוכיים, תרבותיים, משפטיים ותעמולתיים המיועדים לחזק את הזהות הלאומית ולהיאבק נגד גורמים הנחשבים כמסכנים זהות זו.

חשוב לציין: המעבר משלב לשלב במאבק אינו אוטומטי ואינו חד כיווני. התפתחות התנועה הלאומית יכולה להיעצר לפני השלב הראשון או השני ואף לסגת חזרה לאחר תקופה קצרה.

ה. הגורמים המסייעים והגורמים המעכבים למימוש יעדי התנועות הלאומיות
גורמים מסייעים
1. תודעה לאומית מפותחת בקרב בני אותו לאום: ככל שהמאפיינים המשותפים לבני הלאום – הערכים המשותפים, התרבות, הזיקה לטריטוריה וכו' – 
היו נוכחים בעוצמה חזקה יותר כך זכתה התנועה הלאומית לתמיכה רבה יותר
2. מעורבות המעצמות: תנועות לאומיות שהצליחו לגייס תמיכה בינלאומית נעזרו בכוחות זרים. רבות מהתנועות הלאומיות נאבקו נגד מעצמות ששלטו עליהן, וגייסו את תמיכתן של מעצמות אחרות, 
שפעלו מתוך אינטרס להחליש את המעצמות השולטות.  
גורמים מעכבים
1. התנגדות השליטים: לתנועה הלאומית הייתה התנגדות מצד כוחות שמרניים שביקשו לשמר את הסדר הפוליטי הקיים. 
שליטים כמו מלכים מקומיים או מעצמות זרות חששו מאובדן כוחם, ולכן פעלו נגד תנועות הלאומיות ודיכאו אותן.
2. התנגדות הכנסייה: במרבית התנועות הלאומיות היה הרעיון הלאומי מבוסס על תפיסת עולם חילונית ועל מאבק בסמכותה הבלעדית של הכנסייה.
התביעה להגדרה עצמית של כל עם ועם בנפרד מנוגדת לבשורת הכנסייה, שהייתה אוניברסאלית במהותה. 
באזורים בהם הכנסייה עדיין נהנתה מהשפעה ציבורית, היא הצליחה לשמר את הזהות והנאמנות של חבריה והקשתה על התנועה הלאומית לגייס תמיכה עממית.