ספרות החוכמה- תקציר

איוב ב'

קישור לפרק

פרק ב' הוא המשך פרק א' (הפרק מתחיל בסצנה/תמונה 4)

תמונה ד: הויכוח השני בין השטן לה'

וַיְהִי הַיּוֹם (באותו היום) וַיָּבֹאוּ (שוב) בְּנֵי הָאֱלֹהִים (המלאכים), לְהִתְיַצֵּב (לפגישה/ועידה) עַל (עם) ה' וַיָּבוֹא (שוב) גַם-הַשָּׂטָן בְּתֹכָם, לְהִתְיַצֵּב עַל-ה'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-הַשָּׂטָן, אֵי מִזֶּה תָּבֹא (מאיפה באת?); וַיַּעַן (ענה) הַשָּׂטָן אֶת-ה', וַיֹּאמַר, מִשֻּׁט בָּאָרֶץ, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ.  

מבחינת השטן, הוא בסה"כ משוטט (בעודו מחריב כל את עולמו הכלכלי של איוב ונוטל את נשמתם של כל 10 ילדיו ביום אחד בהיר). [מדרש השם של השטן - מלשון שוטטות]

(ושוב) שואל ה': הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל-עַבְדִּי אִיּוֹב? על הדברים החיובים התבוננת? ראית כמה איוב צדיק? וכיצד למרות כל מה שעבר וְעֹדֶנּוּ (עדיין) מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ (בשלמותו)?

וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם = ה' גוער בשטן שהסית את ה' נגד איוב ללא סיבה. 

אך השטן (שוב) לא מתרגש ועונה לה': עוֹר בְּעַד-עוֹר, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ. 

השטן טוען שאיוב הבין שזה משמים והוא היה מוכן לתת הכל העיקר לא להיפגע אישית (כשם שאדם מותקף אז הוא מגן על עור פניו בעזרת עור ידיו).

השטן מציע להקצין את הניסוי: אוּלָם שְׁלַח-נָא יָדְךָ, וְגַע (פגע) אֶל-עַצְמוֹ וְאֶל-בְּשָׂרוֹ אִם-לֹא אֶל-פָּנֶיךָ, יְבָרְכֶךָּ (=יקללך (=תיקון סופרים)).

השטן מבקש שה' יניח לו לפגוע פיזית גם באיוב כדי להראות לה' שאיוב ימהר לקללו כשיפגע אישית.

(ושוב) ה' מסכים להצעת השטן במקום להגיד שהוא יודע מראש מה תהיה התוצאה.

(ושוב) מסייג ואומר: אַךְ, אֶת-נַפְשׁוֹ שְׁמֹר = שהפגיעה הפיזית לא תהרוג אותו (שלא יהרס הניסוי)

(ושוב) וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן (עם חיוך שטני?..) מֵאֵת פְּנֵי ה'

 

שאלת עמ"ר/חשיבה/דיון: האם זה הוגן להתעלל כך באיוב (ללא הסכמתם/ידיעתם שהם במבחן)?

מצד אחד: כן! זה ניסוי שנועד לרווחת איוב וה' ידע מראש שאיוב יעמוד בכך (ה' לא מנסה מי שלא מסוגל לעמוד בניסיון).

מצד שני: לא! ולכן חז"ל שחשו חוסר נוחות מתיאורים אלו קבעו שסיפור זה לא ארע במציאות כי לכאורה אין כאן משפט צדק. איוב יכל לטעון "לא מדובשך ולא מעוקצך" שהוא לא רוצה לא לסבול ולא לקבל תגמול על הסבל. אך ה' לא שאל אותו.

 

תמונה ה: השטן מכה שנית

בלי כל עצירה ועיכוב:  וַיַּךְ (היכה) אֶת-אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע = במחלת עור קשה

מִכַּף רַגְלוֹ עד (וְעַד) קָדְקֳדוֹ = מכף רגל ועד ראשו = "ניגודים" (מקצה לקצה) = בכל הגוף!

וַיִּקַּח-לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ = לא הספיקו לאיוב אצבעותיו ולכן לקח כלי חרס להתגרד בו.

וְהוּא, יֹשֵׁב בְּתוֹךְ-הָאֵפֶר = פירוש א) כאות אבל על מות 10 ילדיו. פירוש ב) כדי להרגיע את העור.

 

עצת האישה – עצת אחיתופל או הצעת חושי? (הצעה טובה או רעה)?

הדמות המשנית של איוב, אשתו, מאירה את איוב באור חיובי. אנו רואים שלמרות שלא סבלה ממחלה פיזית באופן אישי אלא "רק" מתו לה ילדיה וכל רכושה אבד, והיא מציעה לאיוב לקלל את ה' ולמות:

וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ:  עֹדְךָ (אתה עדיין) מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ (בתמימות=בשלמות שלך?)

בָּרֵךְ (קלל) אֱלֹהִים וָמֻת (התאבדות חסד). 

 

שאלת עמ"ר/חשיבה/דיון: האם האישה מסייעת לשטן או לבעלה?

מצד אחד- היא מסייעת לשטן (כמו האישה לנחש), להכשיל את איוב ומנסה לגרום לו לקלל/לחטוא.

מצד שני – היא מסייעת לבעלה להפסיק את הסבל המיותר – כי מה הטעם בחיים מלאי סבל (בלי רכוש, בלי ילדים ובלי בריאות תקינה)?

 

תגובתו החריפה של איוב להצעת אישתו:

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי?? את מדברת כמו אישה שפלה?

 

"גַּם אֶת-הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת-הָרָע לֹא נְקַבֵּל"

פירוש א: איוב גוער בה – את יודעת לקבל מה' רק דברים טובים? הכל בא ממנו! גם הדברים הרעים!

                לפי פירוש זה יש לקרוא את הפסוק כ"שאלה רטורית".

פירוש ב: איוב מעודד/מרגיע אותה: את הטוב נקבל בשמחה אך עם הרע אנו לא משלמים ונמתין שיחלוף. לפי פירוש זה יש לקרוא את הפסוק עם סימן קריאה בסופו ולא עם סימן שאלה.

 

סיכום תוצאות הניסוי: בְּכָל-זֹאת לֹא-חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו.  

למרות שהשטן הקצין את הניסוי ולמרות שאשתו הציע לו  להיגאל מיסוריו לקלל ולמות איוב לא חוטא.

אולם, הפעם כתובה המילה "בשפתיו".

בדומה למילה "בדורותיו" המתארת את הצדיקות של נוח

גם כאן חז"ל מפרשים את המילה הזו לרעתו.

בשפתיים הוא לא חטא – אך בלב הוא כנראה כבר חטא.

איוב לא מברך ומודה לה' כפי שהודה לו לאחר שהתבשר על 4 האסונות. כעת הוא סובל יסורי תופת. במצב זה קשה לצפות שאדם יצליח להתעלות על החוויה הקשה ולהגיד גם עליה תודה (שעד כה הייתי בריא).

 

תמונה ו': ביקור התנחומים של שלושת חברי איוב

 

וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי (חברי) אִיּוֹב אֵת כָּל-הָרָעָה (אסונות) הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו, וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי; וַיִּוָּעֲדוּ (נפגשו) יַחְדָּו, לָבוֹא (אליו) לָנוּד-לוֹ (להנהן) וּלְנַחֲמוֹ.  וַיִּשְׂאוּ אֶת-עֵינֵיהֶם (הביטו בו) מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ (לא זיהו אותו בגלל מחלת העור שקיבל),

מנהגי האבלות של חברי איוב:

וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ (בכו) וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ (קרעו בגדיהם לאות אבל), וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל-רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה (זרקו עפר על ראשם).  וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ, שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת (ישבו שבעה על הקרקע ולא על כיסאות/כורסאות); וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר (ישבו בשקט ולא פנו אליו עד שהוא לא פנה אליהם) כִּי רָאוּ כִּי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד – כי לא היו להם מילים כדי לתאר את הסבל וכדי לנחם.


חלק ממנהגי האבלות נהוגים עד ימינו אנו: ישיבת 7 ימים ללא כיסאות (אלא על שרפרף / כיסא מונמך),

שתיקה עד שהאבל פונה אליך ובכי.

אולם, בימינו לא נהוג לזרוק עפר על הראש וכן, ע"פ חוק התורה אסור לתלוש שערות (כפי שנהג איוב (כמתואר בפרק הקודם)). וכן, בימינו רק האבלים מבצעים קריעת הבגדים (וכן, תלמידים מקורבים לרבנים גדולים, קורעים את הבגד כאילו הרב היה אביהם הביולוגי).


פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

ראשית, כעת הינכם יכולים לענות על סעיף ג' בשאלה שהעלינו בפרק הקודם.

חזרו לפרק א' וענו על סעיף ג'.

לשני סעיפים נוספים, לחצו כאן, ופתרו את שאלה 5 סעיפים א-ב

 צריכים קצת עזרה?

בסעיף א' מדובר בדמויות שונות. אחת מדברת והשניה לא.


רושמים במחברת:
מילים חשובות   

וַיְהִי הַיּוֹם (באותו היום), אֵי מִזֶּה תָּבֹא (מאיפה באת?) וַיַּעַן (ענה)  עוֹר בְּעַד-עוֹר (מגן על עור פניו בעזרת עור ידיו), וְגַע (פגע) , יְבָרְכֶךָּ (=יקללך), וַיַּךְ (היכה), שְׁחִין (מחלת עור), קָדְקֳדוֹ (ראשו), עֹדְךָ (אתה עדיין), מַחֲזִיק תֻמָּתֶךָ (תמימותך/שלמותך),  רֵעֵי (חברי) אִיּוֹב, הָרָעָה (האסונות) וַיִּוָּעֲדוּ (נפגשו) לָנוּד-לוֹ (להנהן) וּלְנַחֲמוֹ.

 

מונחים חשובים:

מדרש השם, תיקון סופרים, ניגודים (מקצה לקצה), דמות משנית, שאלה רטורית.