תקציר ידע

יהודי צפון אפריקה

גורלם של יהודי צפון אפריקה

הפרק שלפנינו עוסק בשאלות המרכזיות: 
כיצד השפיעו המלחמה ורדיפות היהודים על הקהילות היהודיות בצפון אפריקה?
האם יהודי תוניסיה תחת הכיבוש הנאצי חוו שואה?

בעקבות כיבוש צרפת וכינונו של משטר וישי האנטישמי בחלק הדרומי של צרפת נכללו רוב יהודי צפון אפריקה, כ-415,000 איש, בתוך מעגל הנרדפים. עם כינונה של "צרפת הלאומית" בראשותו של המרשל פטן   חל שינוי לרעה במעמדם של יהודי מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה, לאחר שנאכפה שם חקיקה גזענית אנטישמית בנוסח וישי. ב-7 באוקטובר ‏1940 פרסמה ממשלת וישי את "תקנון היהודים", ובו תקנות אנטי-יהודיות, שביטאו את המדיניות הגזענית של גרמניה ברוח חוקי נירנברג ."תקנון היהודים" הגדיר כיהודי כל מי ששלושה מסביו היו יהודים - או מי שרק שניים מהם היו יהודים, אבל הוא היה נשוי ליהודי. על פי התקנון, הורחקו היהודים מכל תחומי החיים בצרפת ובמדינות שהיו נתונות להשפעתה, וחל שינוי במעמדם. בהשפעת התקנון, באלג'יריה, בתוניסיה ובמרוקו הוטלו הגבלות על היהודים: נאסר עליהם לעבוד בשירות הציבורי - כפקידים, כמורים וכשופטים.

תוניסיה:

בהשפעת כניעת צרפת ביוני ‏1940,הגבירה האוכלוסייה המוסלמית בתוניסיה את ההסתה נגד היהודים. יהודים הותקפו, וחנויות ובתי מסחר שלהם - נשדדו. חוקרים טוענים כי תבוסת צרפת, המדינה הקולוניאלית, עודדה את האוכלוסייה המקומית להיאבק לעצמאותה. הלאומיים המוסלמים בחרו לתקוף את היהודים דווקא, כי היהודים נתפסו בעיניהם כמי שנהנים מן השלטון הקולוניאלי האירופי בצפון אפריקה - בהשוואה לאוכלוסייה המוסלמית. 

בנובמבר 1942, לאחר פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה, נכנס הצבא הגרמני לתוניסיה ואתו יחידה של אנשי ס"ס שתפקידה היה להחיל בה את המדיניות האנטי-יהודית. לאחר התבססות קצרה החלו הגרמנים להחרים נכסים של יהודים ורבים גויסו לעבודות ביצורים. גזרות הגרמנים פגעו בעיקר ביהודי הבירה, אבל גם קהילות נוספות, כגון ג'רבה, סבלו מיחס מחפיר ומגיוס לעבודת כפייה. יהודי הבירה נאלצו להקים מעין יודנרט מקומי והוטל עליו לבחור 6,000-5,000 יהודים ומקצתם רוכזו במחנות עבודה. הם היו נתונים למשטר קפדני של משמעת והוענשו 
על כל מעשה שנחשב לחריגה מן ההוראות. תנאי ההיגיינה במחנות העבודה היו ירודים, והעובדים היו בסכנת חיים בגלל ההפגזות של בעלות הברית. מעת לעת הטילו הגרמנים קנסות על היהודים והחרימו את רכושם. נוסף על קנסות בכסף הוטל על היהודים לספק את צורכי הצבא, למשל - לספק לצבא שמיכות ומגבות. בפקודה אחרת נשלחו -20כ פעילים פוליטיים מן הקהילה היהודית למחנות השמדה באירופה. 
בראשית מאי 1943, בעקבות התפתחויות בזירה הצבאית, נסוגו הכוחות הגרמניים מן המקום.

מנובמבר 1942 החלו בעלות הברית לשחרר את צפון אפריקה ובכך ניצלו יהודי צפון אפריקה מגורל אחיהם באירופה.

 כאשר מנסים להשוות את גורל יהודי תוניסיה לשואת יהודי אירופה – מסתמנות שתי גישות מנוגדות: 

יש הטוענים כי אין לכלול בשואת העם היהודי את האירועים שהתרחשו בתוניסיה במשך ששת חודשי הכיבוש הנאצי מהסיבות הבאות:

1. הגזרות נגד היהודים והרדיפות שמהן סבלו אינן דומות לרצח השיטתי והמתוכנן של יהודי אירופה. על זה נוסף, הריחוק הגיאוגרפי של תוניסיה ממרכזי ההשמדה באירופה ומתשתיות התחבורה של גרמניה הנאצית. הקהילה היהודית בתוניסיה שרדה, ולאחר המלחמה המשיכו להתקיים בה חיים יהודיים. 
2. המצב המלחמה בזירת צפון אפריקה - הפצצות בעלות הברית, אי יציבות קווי הגבול, החשש הגובר של חיילי הצבא הגרמני מפני בעלות הברית שגרם להם לעסוק בעיקר בהישרדותם, והעובדה כי הכיבוש הגרמני בתוניסיה נמשך שישה חודשים בלבד - כל אלו מנעו מגרמניה הנאצית לנקוט מדיניות קיצונית נגד היהודים ולהקים מנגנון של טרור, הטעיה ורצח, כפי שהיה באירופה הכבושה. 

מנגד מסבירים היסטוריונים כי למרות השוני בין גורלם של היהודים בצפון אפריקה לגורלם של יהודי אירופה, הרי שגם סבלם בימי מלחמת העולם השנייה הוא חלק משואת העם היהודי. האידיאולוגיה הגזענית הנאצית התייחסה לכל היהודים באשר הם. דוגמאות: 

1. האירועים הקשורים ביהודים בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה התרחשו באותו הזמן שבו התרחשו האירועים באירופה. אירועים אלו הושפעו מאותה אידיאולוגיה, מאותם עקרונות ומאותן דרכי פעולה .פגיעה ביהודים בכל מקום בגלל היותם יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה - היא חלק מן השואה. ולכן, גם גורלם של יהודי תוניסיה (כמו יתר ארצות צפון אפריקה) הוא חלק משואת העם היהודי. 
2. מדיניות גרמניה הנאצית בששת חודשי הכיבוש אף היא מחזקת את הטענה כי גורל יהודי תוניסיה הוא חלק מן השואה. בדוח ועידת ונזייַ בינואר ‏1942 הוצגו המדינות והיהודים שעליהם חל" הפתרון הסופי".בצד שמה של צרפת (האזור הלא כבוש) נמנו ‏700 אלף יהודים, מספר זה כולל את שטחי צרפת שבצפון אפריקה, ובהם תוניסיה.

זאת ועוד: בשלהי שנת ‏1942 מונה ולטר ראּוף לממונה מיוחד מטעם האס-אס לטיפול ביהודי תוניסיה. מינוי של איש האס-אס - שהיה אחראי לייצור ולהפעלה של כ-20 משאיות גז שבהן השתמשו לרצח היהודים במזרח אירופה - יכול לרמוז על כוונות גרמניה הנאצית לגבי יהודי תוניסיה. גם מברק ריבנטרופ לשגריר גרמניה ברומא -בינואר ‏1943 חוזר ומבהיר כי מעצבי המדיניות של גרמניה הנאצית ראו ביהודים בכל מקום - אויב.