תקציר ידע

יחס האזרחים כלפי היהודים

יחס האוכלוסייה בארצות הכיבוש באירופה ליהודים בזמן ביצוע הפתרון הסופי

הפרק שלפנינו עוסק בשאלות המרכזיות:
אילו דפוסים שונים של תגובה גילתה האוכלוסייה בארצות הכיבוש באירופה כלפי היהודים?
אילו גורמים השפיעו על דפוסי התגובה של האוכלוסייה בארצות הכיבוש?
מי הם חסידי אומות העולם?

שלושה דפוסי התייחסות: משתפי הפעולה עם הנאצים, הרוב הדומם, העומדים מן הצד: 

1. הרוב הדומם, העומדים מן הצד: 

תושבים רבים הגיבו באדישות למצוקת היהודים ולא הגיבו כאשר גורשו למחנות ההשמדה. אלו היו מרבית אזרחי המדינות שהיו מעורבות במלחמה. רוב האזרחים נקראו "הרוב הדומם" מפני שהם לא עשו דבר במהלך המלחמה לעזור ליהודים או לפגוע בהם. רוב האוכלוסייה ראו את המעשים נגד היהודים – ושתקו.

2.משתפי פעולה:

אחרים בחרו לשתף פעולה עם הנאצים: הסגירו יהודים, הלשינו עליהם ולעיתים השתתפו באופן פעיל ברציחתם. אחת הדוגמאות הקיצוניות ביותר לשיתוף הפעולה של האוכלוסייה המקומית עם מדיניות ההשמדה הגרמנית הייתה רצח יהודי העיירה ידוואבנה בפולין ביולי 1941. לאחר סדרת מעשי התעללויות ופגיעה ביהודים, הובילו תושבי העיירה את 1,600 יהודי העיירה שנשארו בחיים אל אסם תבואה והעלו את האסם באש. אף יהודי לא ניצל. בהוראת הגרמנים קברו הפולנים את שרידי הגופות. חשוב להדגיש שבפוגרום השתתפו רוב תושבי העיירה.

מצילים:

היו מעטים שהסתכנו שהצילו יהודים או השתתפו בהצלתם: אזרחים ודיפלומטים לא יהודים שהושיטו עזרה ליהודים, סיכנו את עצמם ואת משפחותיהם. חלקם קיבלו אחרי המלחמה את התואר "חסיד אומות עולם". בפולין פעל ארגון ז'גוטה, שהיה ארגון מחתרתי שפעל להסתיר יהודים ולזייף עבורם תעודות. הארגון גם מסר ילדים יהודים למשפחות אומנות פולניות ולבתי יתומים. אירינה סנדלר שעמדה בראש מחלקת הילדים של הארגון, הבריחה 2,500 ילדים יהודים מגטו וורשה. הארגון העניק טיפול רפואי ליהודים במסתור כדי למנוע את חשיפתם. הארגון פעל בתיאום עם ממשלת פולין הגולה ונוהל על ידי פולנים ויהודים. גם במערב אירופה היו מספר גילויי עזרה ליהודים.

יחס האוכלוסייה בארצות הכיבוש היה תלוי במספר גורמים:

א) מסורת אנטישמית: האנטישמיות הייתה נחלתם של חלקים גדולים של הציבור, בעיקר במזרח אירופה, שם היה מספר גדול של יהודים והאוכלוסייה הייתה אנטישמית יותר ושיתפה פעולה יותר עם הנאצים. לעומת זאת בדנמרק, בה כמעט לא הייתה אנטישמיות, ניצלו רוב היהודים בזכות האוכלוסייה המקומית. 

ב) מצוקה של המלחמה: תושבי המדינות הכבושות חיו בעצמם בתנאי מלחמה והיו טרודים קודם כול באספקת צרכי הקיום שלהם ושל קרוביהם. הם היו מרוכזים במאבק שלהם בצל הכיבוש הנאצי. מחסור במזון, מאסרים ומות מכרים וקרובים – גרמו להם לראות במצבם של היהודים עניין שולי. רצח מאות אלפי פולנים הפך רבים מהם סגורים באסונם הם. כך לגבי אוכלוסיות רבות אחרות במזרח אירופה שנפגעו מהנאצים. לעומת זאת בצרפת בה לא חיו בתחושת איום קשה על חייהם, התנגדות האוכלוסייה המקומית לאכזריות הגרמנית כלפי היהודים הובילה אותם לסייע בדרך זו או אחרת ליהודים.

ג) מקומה של המדינה "בסדר החדש" והמרחב השלטוני שהוקצה לאוכלוסייה המקומית: השפיע על יחס השלטון הנאצי לתושבים המקומיים ועל דרגת הכיבוש. משטר צבאי או משטר אזרחי גרמני לעומת משטר חסות בו הושארו סמכויות מסוימות בידי גורמים מקומיים. במזרח אירופה הכיבוש היה אכזר וטוטאלי שראה בפולנים גזע נחות והגיב בפעילות זוועה על כל ניסיונות הצלה. לעומת זאת הנאצים ראו בדנים עם הקרוב להם מבחינה גזעית ונתן להם להתנהל באופן אוטונומי. הם השאירו בשלטון את המלך, הפרלמנט והצבא. הדנים סרבו לחוקק חוקים נגד היהודים והגרמנים לא התערבו.

ד) זיהוי היהודים עם הקומוניסטים: היהודים נחשבו לקומוניסטים. במקומות רבים שאליהם נכנסו הסובייטים, כגון פולין וליטא האשימו את היהודים בכך שקיבלו בשמחה את פני הצבא האדום. בעיני הפולנים והליטאים היו הסובייטים בבחינת כובשים שמטרתם לחלק את המדינה. לפיכך נוצר דימוי שהיהודים הם בוגדים ומשתפי פעולה עם האויב ולפיכך היה זה בסיס מספק שהצדיק את ההתנהגות הפסיבית של רוב האוכלוסייה בנושא רדיפת היהודים.

ה) מסורת דמוקרטית: במדינות בהן הייתה מסורת דמוקרטית הנכונות של האוכלוסייה לסייע ליהודים הייתה גדולה יותר. לדוגמא הולנד, צרפת, בלגיה: ההנהגה לא תמכה בפעולות אלה, מידת ההצלה גדולה ומשמעותית. בדנמרק היהודים נתפסו כחלק מהעם ופגיעה בהם מהווה פגיעה בעם הדני. לעומת פולין או הונגריה בהם היה נהוג שלטון סמכותי.

ו) התנאים הגיאוגרפיים: ככל שהמיקום של המדינה היה בעל נתונים גיאוגרפיים שמאפשרים להבריח יהודים מעבר לגבול, כמו בדנמרק הקרובה לשבדיה הניטראלית, האוכלוסייה עזרה שם להציל יהודים. מצרפת ניתן היה לברוח לשוויץ או לספרד. מפולין ושטחי ברית המועצות הכבושים היה קשה יותר לברוח. מהולנד לא ניתן היה לצאת ישירות לארץ ניטראלית, או בלתי כבושה.

ז) מספר היהודים ומשטר ההפרדה בכל מדינה ומדינה: ככל שמספר היהודים היה רב כך הצלתם הייתה קשה ומורכבת. גם להפרדת היהודים משאר האוכלוסייה השפעה לרעה על אפשרויות ההצלה. בפולין היו 3 מיליון יהודים לעומת 7600 יהודים בדנמרק. עד להפרדה עוד ניתן היה להציל יהודים, אבל מרגע שבוצעה הפרדת היהודים מיתר האוכלוסייה כמו בפולין, כאשר רוכזו היהודים בגטאות הצלתם של היהודים הייתה קשה ואף בלתי אפשרית. 

חסידי אומות עולם – הגדרת המושג, מניעים, דפוסי עזרה והצלה (דוגמה אחת):

הגדרה: חסידי אומות העולם היו יחידם ומשפחות, לא יהודים, שסיכנו את חייהם ואת חיי קרוביהם למען הצלת יהודים, ללא תמורה ומטרת רווח, בתקופת השואה. מדובר ביחידים או במשפחות, שמצפונם לא אפשר להם לעמוד מנגד בזמן שהיהודים נרדפים ונשלחים להשמדה המונית. מושיעים אלו עמדו בפני סכנת הלשנה לידי הנאצים ובפני סכנת גילויים על ידי אנשי האס.אס. אנשים שנטלו חלק בהסתרת יהודים או בסיוע להם ונלכדו בשעת המעשה, נשלחו למחנות ריכוז או שהוצאו להורג. רבים מהם נשלחו בעצמם למחנות השמדה לאחר שנתפסו.

דפוסי הפעילות של חסידי אומות עולם:

1. מתן מסתור: המסתור היה בבית המציל או בקרבתו, במקום חבוי, כגון בבורות ובונקרים מתחת לאדמה, במרתפים, באורוות, במחסנים או בעליות גג. המסתתרים היו סגורים במקומות אלו במשך תקופות ארוכות ביותר, חודשים ואפילו שנים. לעיתים התחבאו במנזרים, בתים נטושים או מפעלים. מבוגרים כילדים , היו לרוב תלויים לחלוטין במציליהם באספקת צורכיהם הבסיסיים. סוג זה של הצלה היה כרוך בסכנת חיים ממש, משום שהמציל היה צריך להסתיר את דבר הסיוע מן הסביבה, מחשש להלשנה, חיפושים נרחבים בבתים. במקרים שנתפסו, הוטלו עליהם עונשים כבדים והוצאות להורג.

2. אספקת מסמכים מזויפים:  בעזרת מסמכים מזויפים התחזו המסתתרים ללא יהודים וחיו בזהות בדויה מחוץ לגטו. מצילים שנקטו בדרך זו סייעו ליהודים במציאת עבודה ומקומות מגורים.

3. תעסוקה: היו מצילים שהעסיקו יהודים במפעליהם, בתואנה שעבודתם מועילה לגרמנים והכרחית למען המאמץ המלחמתי ובכך הצילו אותם מגירוש למחנות לדוגמה אוסקר שינדלר.

4. הברחה: הברחת יהודים למקומות בטוחים יותר- אם בתוך השטחים שבשליטת הנאצים, אם באמצעות הברחת גבולות למדינות ניטרליות, למשל, שוויץ, שבדיה, ספרד , פורטוגל ותורכיה.

5. אימוץ ילדים: מצילים אחרים אימצו ילדים יהודים שהופרדו מהוריהם בזמן המלחמה. היו אלה אנשים פרטיים- ידידי משפחה, שכנים וכד. וגם מנזרים או גופים מחתרתיים לקחו ילדים תחת חסותם.

6. ניצול מעמד דיפלומטי: דיפלומטים שהשתמשו בסמכותם על מנת להצילם. לדוגמה, ראול ולנברג.

מניעים להצלה:

1.מניעים אנטי נאציים: היו כאלה שראו בהצלת היהודים חלק בלתי נפרד במאבק נגד הכיבוש הנאצי.

2.מניעים דתיים: בין המצילים היו גם אנשי כנסיה, כמרים ונזירים. פעילותם בולטת במיוחד לאור היחס האטום והשתיקה הרועמת של האפיפיור פיוס ה-12, כלפי השמדת היהודים.

3.מניעים הומניטריים: היו שפעלו למען הזולת באשר הוא אדם וראו ביהודים בני אנוש במצוקה אשר חובתם המוסרית והחברתית לסייע להם בשעת מצוקה.

4.יחסי שכנות: היו שסייעו ליהודים בהיותם ידידיהם ושכניהם המסורים במשך שנים לא רצו להפקיר אותם בשעת מצוקה זו.

שתי דוגמאות:

אוסקר שינדלר – שינדלר היה תעשיין גרמני בכיר. הוא הציל יהודים רבים על די העסקתם במפעלו, באזור קרקוב יותר אשר יצרו לטובת המלחמה של הגרמנים. בזכות קשריו עם בכירים במפלגה הנאצית ובעזרת שוחד, קיבל אישור להעסיק מאות יהודים. תחת חסותו זכו היהודים לתנאים אנושיים ולדאגה לכל צרכיהם. בזכות העבודה במפעלו ניצלו יהודים אלה ממשלוחים למחנות ההשמדה. בשנת 1944 הצליח שינדלר להשיג אישור להעביר את כל פועליו היהודים מפולין בתעודות מזויפות, בהיותם אמורים להישלח לאושוויץ עם יתר יהדות זו, למפעל בחבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה. בזכותו של אוסקר שינדלר, ניצלו 1,200 יהודים.

ראול ולנברג – ולנברג היה דיפלומט שוודי בשגרירות ארצו בהונגריה ומתוקף כך ניצל את מעמדו כנציג מדינה ניטרלית במלחמה. מתוקף תפקידו סיפק אלפי "דרכוני חסות" ליהודים, שהגנו עליהם מפני שילוח למחנות השמדה. בעזרת דרכונים אלו, שכובדו על ידי הגרמנים ועל ידי ההונגרים, הצליחו היהודים לצאת משטח הכיבוש הגרמני. בעזרת לחץ על ממשלת הונגריה הצליח ולנברג להעסיק 300 יהודים במחלקתו בשגרירות הונגריה. לצורך התרת יהודים, רכש ולנברג למעלה משלושים דירות ובתים, בעזרת דיפלומטים ממדינות אחרות. בתים אלה שימשו כבתי מחסה וסיפקו הגנה דיפלומטית ליהודים. כמו כן, הוא דאג לאספקת מזון, ולשירותי רפואה (בשני בתי חולים שהקים למטרה זו).

בעת צעדות המוות של יהודי בודפשט, שהחלו בסוף 1944, רדף אחריהם ולנברג וחילק ליהודים הצועדים מזון, בגדים חמים ונעליים. הוא הצליח לשלוף מתוך הטורים מאות יהודים בעלי דרכוני חסות ולהחזירם לבודפשט. בסוף המלחמה נאסר ולנברג על ידי הסובייטים ועקבותיו נעלמו. בעקבות לחץ בינלאומי הודתה לבסוף ברית המועצות שהוא נאסר על דיה ב-1947. הרוסים טענו שולנברג לקה בהתקף לב בכלא ונפטר. ברם, במהלך השנים התקבלו עדויות של משוחררי מחנות עבודה בסיביר, שראו אותו חי במחנות העבודה.

חסידי אומות העולם באו מכל שכבות האוכלוסייה, היו ביניהם משכילים, איכרים, כמרים דיפלומטים ועוד. כמוכן, לא ניתן להצביע על מניע אחד משותף לכולם.

חסידי אומות עולם היו בכל מדינות אירופה, כולל ארצות אנטישמיות ביותר כדוגמת פולין. עד היום הכיר "יד ושם" בכ-22,000 איש כחסידי אומות העולם.